כשאומרים איכות הסביבה חושבים על שמורות טבע, מרחבים ירוקים אינסופיים, פרפרים וציפורים, אוויר הרים צלול כיין. נשמע כמו מותרות, נכון? לא נכון. איכות סביבה זה לא מותרות, זה הרבה יותר מזה, זה הישרדות, זה המלחמה על החיים שלי ושלכם. וזה לא רק בשביל שנוכל ליהנות מעוד איכות חיים, זה בגלל שהמודעות לאיכות הסביבה היא המלחמה להישאר בחיים, ומי שלא נלחם למען כולם ימות. כולנו נמות. חד וחלק.

לא אומרים איכס על איכ"ס

איכות סביבה זה המראה של החיים שלנו. זה מה שאנחנו נהנים ממנו, לעומת מה שנמנע מאנשים אחרים וחייבים לשנות את זה, כי לחשוב שאנחנו נהנים ממשהו שלאחרים אין זו רק אשליה. בכל הנוגע לאיכות הסביבה אין מנצחים, כולנו מפסידים. איכות סביבה לא מבינה פוליטיקה מקומית. היא הורגת כשמזלזלים בה. היא הורגת את כולם.

לכן איכות סביבה זה מלחמה על צדק. צדק עליון, צדק קדוש. וצדק מתחיל ממה שחייבים לדעת כדי לשמור עליו. ידע מאז ומעולם היה כוח, והבורות הסביבתית עולה לנו הרבה יותר מדי. בגלל שאנחנו חסרים בידע וכסף, אנחנו משלמים היום את המחיר בשנות חיים אבודות ובאיכות חיים ששווה הרבה פחות. לא חסרים מקרים בהם הידע הנכון, בזמן הנכון, היה יכול לפתור הכל. פעם למשל, לא ידעו שאסבסט זה דבר רע. אז אנשים עבדו במפעל אזבסט שנים, וחשבו שעושים להם טובה ומספקים להם מקומות תעסוקה. אף אחד לא ידע שיום יבוא וזה יעלה לנו בדמים, כי מישהו לא רצה שנדע את זה. היום יודעים שאסבסט זה מוות שמגיע מהר ופתאום. פתאום? מה פתאום. הפתאומיות היא נחלתם של הבורים, של אלה שמישהו דאג שיישארו בבורות סביבתית. היום, עיר שלמה (מינוס כמה אנשים) מחפשת בהיסטריה איפה עוד יש אסבסט. ואתם חושבים שזו הדוגמא היחידה? טעיתם. מה שיש לנו היום לא יותר טוב. מפרץ חיפה, רמת חובב, בולענים בים המלח, אנטנות סלולאריות. זה לא גורל, זה מחדל.

מי שיש לו כוח, בכסף או בידע יכול לקנות לעצמו איכות חיים. הוא יודע איפה לא לעבור לגור, מה לדרוש מהקבלן כשהוא בונה את הבית שלו בזול (כי חומרים זולים שמסרטנים עולים מאד ביוקר). מי שיש לו ידע רוכש בכסף טוב הרבה מאד איכות סביבה, ממי שרוצה רק שקט ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות של איכות סביבה.

אין לי ארץ אחרת

אז כמה עלתה לנו הבורות הסביבתית הנוחה הזו עד עכשיו? כמה היא עוד תעלה לנו בעלויות בריאות, בכספי משלם המיסים, בטיפול עקיף בבעיות שעוד ימשיכו וירדפו אותנו שנים? מה עוד צריך לקרות? כמה אנשים עוד צריכים למות? מישהו עוד מאמין שאפשר להמשיך לקבור את הראש בחול בשביל נוחות לטווח קצר? מי שמוכן – שיקום.

אם מפעל ישראלי מזהם עבר לתאילנד או לכל מקום אחר, זה צריך לעניין אותנו? כדאי מאוד שזה יעניין אותנו. אין כזה דבר מדינה רחוקה, הדשא של השכן הוא הרבה יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים, הסביבה שלו היא גם הסביבה שלנו, האוויר שלו הוא גם האוויר שלנו ומפעל שמזהם בתאילנד מגיע בסוף גם אלינו. זה מגיע לכולם. ואם זה לא מעניין אתכם עכשיו, זה בטח יעניין אתכם כשהשיטפון יהרוס את הבית שלכם (אפקט הפרפר, מכירים?). מי שמזהם את הפלנטה, מי שלא פועל להפסיק זיהום משאבים וסביבה בכל העולם ייפגע מההשלכות שכל הפלנטה תחווה. מחלות, מגפות, זיהום, התחממות גלובאלית, החור באוזון - הם לא מכירים גבולות של רשות או מדינה, הם לא מבדילים בין טובים לרעים.  

מי שמוותר על החובה לדעת, מוותר על הזכות לחיות כמו שצריך ומתפשר על איכות חיים ששווה פחות. מי שנוח לו להישאר בבורות הזו יגלה שהוא בעצם כבר מת מזמן. פשוט אף אחד לא טרח להגיד לו כשזה קרה.

לעומת זאת, מי שיודע מתי ועל מה להילחם כדי לשמור על איכות סביבה, נלחם על צדק סביבתי. צדק סביבתי זה צדק לכולם, כי היום אין דבר כזה עניי עירך קודמים. עניי הפלנטה שלך קודמים. ואין לנו פלנטה אחרת. צדק זה לא דבר שמקבלים, זה משהו שצריך כנראה לקחת. נכון, יש כאלה שעושים ונלחמים בשביל כולנו, ולמרות שהם רבים מאי פעם, הם עדיין מעטים. אז מעכשיו אל תשאלו מה הפלנטה יכולה לעשות למענכם. תשאלו מה אתם יכולים וצריכים לעשות למען הפלנטה. אבל עוד לפני כן, תשאלו את עצמכם כמה שאלות. האם אתם עדיין נוח לכם לשבת מהצד בחיבוק ידיים? האם אתם עדיין מוכנים להישאר באי ידיעה סביבתית?

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה