מחר (20/12/07)יחל בקיבוץ שמרת שבגליל המערבי סוף שבוע שכולו אסבסט. בכנס של ההסתדרות הרפואית בישראל, ידברו בין השאר על מה זה אסבסט, איזה מחלות וסכנות קשורות אליו, ומה המשרד להגנת הסביבה עושה עם זה. רק בהפסקות שבין לבין, כדאי להם לא ללכת שולל אחרי הירוק של הגליל המערבי ולא לנשום עמוק מדי, או לפחות לא להכניס לריאות.

בערך בשנת 1900 גילו בעולם שהאסבסט הוא חומר עמיד מאוד וזול מאוד, והתחילו לעשות ממנו בערך כל מה שאפשר. יש לו כ- 3,000 שימושים שונים, ביניהם חומרי בניה, צינורות מים וביוב, כיסוי גגות במבני תעשייה ומגורים, חומר בידוד אקוסטי ותרמי, רעפים, עציצים ואדניות.

רוב האסבסט שיש בעולם הוא מסוג אסבסט לבן, שמכיל מינרל שנקרא קריזוטייל. מינרלים נוספים שהוא מכיל הם אמוזייט, קרוסידולייט, אקטינולייט, אנטופילייט וטרמולייט. אז נכון, מינרלים נשמע לנו כמו משהו מאוד טבעי, אולי אפילו בריא, הבעיה היא שמחלות מאוד ספציפיות התחילו להתפתח בשכיחות גבוהה יותר בסמוך למקומות בהם ריכוזי האסבסט גבוהים. צירוף מקרים? לא ממש.

חלק מהתוצרים של אסבסט מכילים כמויות רבות של אסבסט. למשל בידוד תרמי באזורי תעשייה מכיל בין 50%-100% אסבסט. סיבי האסבסט הזעירים חודרים למערכת הנשימה שלנו וגורמים למחלות שונות. אסבסטוזיס למשל, היא מחלת ריאות שמכווצת את רקמת הריאות. היא יכולה להתפתח גם אחרי 10 שנים מרגע החשיפה, בתנאי שהחשיפה היתה ממושכת והריכוזים היו גבוהים. גם סרטן הריאות והגרון, שכיחים יותר בקרב אנשים שנחשפו לאסבסט, מאשר ביתר האוכלוסייה.

לאסבסט יש גם סוג סרטן משלו, מזותליומה, סרטן שפוגע בקרום הריאות. השכיחות של מזותליומה באוכלוסיה הרגילה היא אחד למיליון. בגליל המערבי, אזור מוכה אסבסט, השכיחות עומדת על אחד ל- 200,000 בשנה. מומחה בעל שם עולמי קבע כי בגליל המערבי, הסיכון לחלות במתזותליומה גבוה כמעט ב -50%.     

אסבסט פגום הוא המסוכן ביותר. כשהוא יבש, מתפורר, שרוף, או שבור הוא משחרר יותר סיבים לסביבה. אסבסט שנמצא במצב כזה צריך לסלק. אם מדובר במפגע גדול, עושים את זה רק עם איש מקצוע, אם מדובר על חפצים קטנים עוטפים אותם בשקית עבה, ומסמנים כחומר חשוד. יש אתרי פסולת מורשים שמיועדים בדיוק לזה.

בשנת 1984 החלה מגמת אנטי אסבסט עולמית. גם אצלנו חוקקו באותה שנה את תקנות הבטיחות לעבודה עם אבק מזיק, ביוזמת משרד העבודה והמשרד להגנת הסביבה. מתוקף התקנות האלה, יצור ויבוא אסבסט אסורים. בנוסף, כל פעולה שקשורה לאסבסט כמו התזה, ריסוס, ציפוי, ריצוף, סלילת דרכים, או השחזה, אסורות בהחלט. החומרים שכן מותרים לשימוש, מכילים לא יותר מ 10% אסבסט והם חייבים להיות מסומנים.

אבל עדיין, למרות החוקים והתקנות, החוק לא עובד בצורה רטרואקטיבית. יש אלפי מבנים ואלפי מוצרים שאנחנו משתמשים בהם בשימוש יומיומי, ומכילים אסבסט. למשל, בסמוך למפעל איתנית בנהריה יש המון אסבסט, שנכנס להגדרה של פגום. זה לא נמצא באזור תעשיה. זה נמצא קרוב לים, קרוב לשכונות מגורים, קרוב למגרש משחקים גדול שמיועד לילדים. אז למרות שאומרים שמה שלא יודעים לא כואב, אולי כן כדאי לידע את הציבור, לזהות את המוקדים המסוכנים, ואולי אפילו לפנות אותם?

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה