500 סוגים של חיידקים יש לנו במערכת העיכול והמשקל שלהם יכול להגיע עד 2 ק"ג ממשקל הגוף. עם כל כך הרבה חיידקים, מה הפלא שחלק מהם הופכים לפוגעים ומזהמים.

זיהומי מערכת העיכול הם הבעיה הכי פחות מאובחנת ברפואה. גם בגלל שעל פי רוב הביטוי שלהם אינו חיצוני וגם בגלל שהסימפטומים הם מהזן השקט. מי היה חושב לייחס עייפות למשל לבעיה במערכת העיכול? אבל (ופה מגיע אבל גדול) יש להם כל כך הרבה תופעות והם יכולים להיות כל כך מסוכנים, שכדאי לגלות את בזמן ולטפל בזה.

המזהמים השכיחים ביותר הם הליקובקטר פילורי, קנדידה ובלסטוציסטים.

חבורת הזבל

מה עוד יש להגיד שלא נאמר על הקנדידה. קנדידה  היא כמו בחורה שלא מבינה רמז, אבל כזאת מהסוג הרע. כזאת שצריך לעבוד ממש קשה כדי להבהיר לה כמה היא לא רצויה. הגורמים לה יכולים להיות שימוש מאסיבי בתרופות כמו אנטיביוטיקה, גלולות למניעת הריון,  סטרואידים, מזונות מעובדים ודלים בחומרים החיוניים לגוף. היא שייכת לתת קבוצת השמרים ונמצאת אצל כל אחד באופן לא פתולוגי מילדות, ומסתבר שהיא נמצאת רק במקום השני ברמת השכיחות.

בלסטוציסטים הם סוג נוסף של טפיל מעיים המצוי בקרב 30%-40% מהאוכלוסייה, שכיחות הדומה לזו של הקנדידה. הסימפטומים שלו יכולים להיות: גזים, כאבי בטן, נפיחות, סחרחורות, תשישות כרונית, גירודים בעור, בחילות, הקאות ועוד כהנה וכהנה. נפטרים ממנו באמצעות תזונה נכונה ותוספי מזון (כמו טינקטורה3) וגם באמצעות טיהור המעי ממשקעי צואה.

ההליקובקטר פילורי, חבר יחסית חדש בחבורה, אבל מסתבר שהשכיח ביותר. הוא מצוי ברמה פתולוגית בכ- 70% מהאוכלוסייה, בגילאים 20-30 הוא מופיע בשיעור של  40% ובגילאי 80 ומעלה, בשיעור של 80%. הסיבה שהוא נפוץ יותר בגילאים מבוגרים היא שהמערכת החיסונית בגילאים אלה נחלשת ביחד עם הגוף. סיבה נוספת היא שככל שהשנים נוקפות, נחשפים ליותר מזהמים. ברגע שהוא חודר לגוף הוא כרוני ומדבק ואפשר להיפטר ממנו רק עם הרבה מאוד מאמץ.

הסימפטומים שלו הם צרבות, תחושה של מזון שעולה, כאבים בבטן העליונה ונפיחות. הוא גוזל אבץ, ברזל ו-B12 מהגוף, כי המרבץ העיקרי שלו הוא במעי הדק המקורב (ג'ג'נום) שם מתבצעת עיקר הספיגה של ויטמינים ומינרלים. עובדה זו יכולה לגרום לאנמיה, חולשה, נשירת שיער, ושבירות בציפורניים.

ההליקובקטר פילורי הוא הנושא באחריות לסרטן הקיבה וכנראה שגם לסרטן הוושט. הוא גורם לדלקת רירית התריסריון ו/או הקיבה(גסטריטיס), שתיהן אגב עשויות להתפתח לכיב.

מחקרים מראים כי הוא מעלה שכיחות של אירועים מוחיים ואירועי לב, הוא יכול בעקיפין לגרום לעיוורון בעקבות יתר לחץ תוך עיני(גלאוקומה) והוא כנראה גם קשור למוות בעריסה. האנטיגנים שלו (מולקולות שמעוררות תגובה חיסונית, בעקבותיה נוצרים נוגדנים) יכולים לגרום לאלרגיות וגם למחלות אוטואימוניות.

תופעה נוספת שכיחה הקשורה להליקובקטר פילורי היא "אורטיקריה", כתמים אדומים ומגרדים המופיעים על העור. הרפואה המערבית מטפלת בזה בחומרים נוגדי אלרגיה(אנטי היסטמינים) שבמקרה הזה הם לא ממש עוזרים, ההליקובקטר פילורי חי ובועט.

נקודות קטנות אדומות, בדרך כלל באזור הבטן, עשויות גם הן להעיד על קיומו של הזיהום.

חיסול ממוקד

האבחנה של הליקובקטר פילורי בקופות החולים מתבצעת על ידי נשיפה. שותים מיץ תפוזים המכיל אוריאה שבה יש פחמן רדיואקטיבי, ההליקובקטר פילורי מפרק את האוריאה לבי-קרבונט ואמוניה ומשחרר תוך כדי את הפחמן כ-C02. 20 דקות לאחר השתייה נושפים לתוך מכשיר שמודד את רמת ה C02 שנפלטה בנשיפה. רמת הזיהום נמצאת ביחס ישר לפחמן שנפלט. "בדיקה זו חסרה ומעטה" אומר ד"ר ראול רודריגז, ומסביר. "היא תקפה רק כשיש מספיק מזהמים מעל התריסריון, אז הגז(C02) עולה למעלה. אבל למעשה רוב המזהמים נמצאים במעי הדק. מה שיקרה בפועל זה שהגז ירד למטה והבדיקה תצא שלילית, כשהזיהום למעשה בשיאו".

הטיפול הקונבנציונאלי נקרא 'הטיפול המשולש' והוא כולל שני סוגי אנטיביוטיקה ונוגד חומצה אחד. הוא יעיל בכ- 70% מהמקרים אבל פוגע באוכלוסיית חיידקי המעיים התקינה(פלורה).

חיידקי ההליקובקטר פילורי מנהלים קרב ענקים עם האנטיביוטיקה, שהורגת את כל מה שלא טוב ועל הדרך גם את מה שטוב. הם מפתחים עמידות במהירות מסחררת והתוצאה היא הקלה זמנית בסימפטומים, אבל לא פתירת הבעיה.

לוסק, זוטון, קונטרלוק ואומפרדקס הן תרופות נוגדות חמצון אבל בסופו של דבר הן יוצרות סביבה בסיסית יותר במעיים, ומזהמי מערכת העיכול הרי מתים על סביבה בסיסית....

גם הן מקלות על הסימפטומים אבל כאמור מעמיקות את הזיהום ובנוסף פוגעות בספיגה של מינרלים אחרים ובעיקר סידן.

ד"ר ראול רודריגז, שידע בדיוק מה יש לי (או יותר נכון מה אין לי) עוד לפני שהספקתי להתיישב על הכסא, טוען כי הבדיקה הטובה ביותר היא בדיקת צואה. "זו עדות חותכת לקיומו של הזיהום".

ד"ר רודריגז פיתח את השיטה היעילה ביותר (כמעט במאה אחוזים) לחיסול הזיהום.

השיטה כוללת שינוי תזונתי, ובעיקר ויתור על מוצרי חלב ובשר בזמן הטיפול. "מוצרי חלב ובשר מגבירים חומציות בקיבה ומקשים על הריפוי" אומר ד"ר רודריגז.

את הצרבת אפשר להרגיע בינתיים עם משקה אלוורה או נוני, פרי עתיר בסגולות מרפא, אבל הפתרון מגיע מכיוון צמחי המרפא, "בעזרת שילוב של תמצית אורגנו רפואי (אורגנול) ותערובת נוספת של צמחי מרפא המיועדת לפגיעה בהליקובקטר פילורי, אפשר להיפטר ממנו לחלוטין" אומר ד"ר רודריגז.

אז עכשיו, אחרי שחיסלנו את הטפיל ווידאנו הריגה, נשאר רק לשקם את המערכת, לא פחות חשוב במקרים של זיהומים במערכת העיכול. פתרון אחד זה 'תרופות סבתא', כאלה שאפשר לקנות בשוק ולהכין לבד בבית. צמחי תבלין כמו קורנית, מרווה, זעתר, קצח, שיבא ואפילו שום יעשו את העבודה. גם ג´ינג´ר, שומר, אניס ומרווה נחשבים כטובים להרגעת הסימפטומים הנלווים בכל מה שקשור למערכת העיכול.

פתרון נוסף הוא השלמת חוסרים באמצעות תוספי מזון. נטורופתים ממליצים על סיבי פסיליום, שמסדירים את פעולת המעיים, משקמים את רירית הקיבה וגם מאזנים רמות כולסטרול בגוף. גם את האבץ, ה- B12 והברזל ששאב ההליקובקטר ניתן ליטול בצורת טבליות לבליעה או מציצה. שלושתם אגב חיוניים לתפקוד תקין של המערכת החיסונית, שהוא חשוב גם לא בהקשר של זיהומים במערכת העיכול, כי טפילים, כמו חלק מאיתנו, נדבקים לחלשים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה