גם אחרי לא מעט שנים ולא מעט מחקרים, הבסיס הביולוגי של דיכאון עדיין נשאר בבחינת סוגיה פתוחה. מצד שני, דיכאון זה כבר מזמן לא מאסר עולם. יש הרבה תרופות שעוזרות להפוך את החיים איתו ליותר נסבלים. אבל יש רק בעיה אחת. לא כל התרופות משפיעות על כולם. ועד שהן משפיעות, זה בדרך כלל לוקח זמן. מי שסובל מדיכאון בטח מכיר את התסריט. מתחילים בטיפול. המצב לא משתפר. אז מחכים קצת, מחליפים תרופה או פסיכיאטר וחוזר חלילה. תגלית חדשה עשויה לשנות את הסוף של הסיפור.

חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אילינוי (Illinois), מצאו כי אצל אנשים הסובלים מדיכאון, שינוי במיקום של חלבון שנקרא GS alpha משמש כסמן לדיכאון. אותו חלבון מפעיל חלבון אחר בשם אדניליל ציקלאז (adenylyl cyclase) שהוא זה שאחראי על הפעולה של מוליכים עצביים שונים, דוגמת סרוטונין.

החוקרים השוו בין דגימת מוח של אנשים שהתאבדו וסבלו מדיכאון, לבין אנשים שאינם מוגדרים כסובלים מהפרעה פסיכיאטרית כלשהי. בבדיקת המיקום של חלבונים אחרים, לא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות. גם הכמות הכללית של GS alpha היתה זהה אצל כל הנבדקים, אולם, אצל אנשים הסובלים מדיכאון נמצא ריכוז גדול יותר שלו באזור אחד.

המצבורים הגדולים ביותר של אותו חלבון התגלו באזורים ספציפיים בממברנת התא (קרום), שנקראים 'רפסודות שומניות' (lipid rafts), שהם מעיין משטחים עבים ודביקים. כאשר אותו חלבון נתפס בתחום השליטה של הרפסודות האלה, היכולת שלו להתחבר ולהפעיל את החלבון אדניליל ציקלאז ודרכו את יתר המוליכים העצביים, ירדה בצורה משמעותית.

גם מחקרים קודמים בחולדות הראו כי בתגובה לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון, אותו חלבון שינה את המיקום שלו ויצא החוצה מהרפסודות לאזורים אחרים של הממברנה, מה שאפשר תקשורת עצבית יעילה יותר. "המחקר מראה כי בקרב אנשים הסובלים מדיכאון, החלבון תחום ברפסודות השומניות. במיקום הזה, הוא מצליח לעשות את פעולת התיווך בין המוליכים העצביים בצורה פחות טובה. בנוסף, מחקרים הראו כי פעולות נוגדות דיכאון עושות בדיוק את הפעולה ההפוכה" מסביר מארק רזניק (Mark Rasenick) פרופסור לפסיכיאטריה, ביופיזיקה ופיזיולוגיה, והחוקר הראשי במחקר. 

וכמו שכל נושא בתפקיד ציבורי זוכה לתקופת חסד של מאה ימים, שבה אי אפשר להעביר עליו ביקורת, ככה גם כל תרופה לטיפול בדיכאון מקבלת את ימי החסד שלה. אחת הבעיות עם תרופות נוגדות דיכאון, היא שברוב המקרים זה לוקח יותר ממאה ימים. החוקרים מסבירים כי בהסתמך על תוצאות המחקר, ניתן יהיה בעתיד להשתמש בבדיקת מעבדה פשוטה ומהירה כדי לאבחן דיכאון ולקבוע איזו תרופה מבין התרופות הקיימות, תשפיע בצורה הטובה ביותר. "נוכל לקבוע האם האדם אכן סובל מדיכאון, ואולי יותר חשוב, האם הוא מגיב לטיפול התרופתי שנבחר, או שמא הוא מקבל את הטיפול הלא נכון וכל זה בתוך ארבעה ימים" מסביר רזניק.

המחקר פורסם בגיליון חודש מארס של כתב העת Journal of Neuroscience.

תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה