Write a comment

 

מכורים לשוקולד לא צריכים תירוצים בשביל להצדיק את האהבה שלהם. זה שיש לא מעט מחקרים שמהללים ומשבחים את המעלות של השוקולד, זה רק עושה להם חיים קלים יותר. זה נכון ששוקולד הוא אולי טוב במידה מסוימת, אבל זה עדיין לא אומר שהוא באותה ליגה כמו ברוקולי או מלפפון.

אז לפני שאנחנו מתחילים לזלול חפיסות על גבי חפיסות בגלל שאמרו לנו ששוקולד זה טוב, בואו נעצור רגע כדי לדבר קצת על עובדות.

רישיון לאכול
שוקולד מייצרים מפולים של עץ הקקאו הטרופי (Theobroma Cacao). אותם פולי קקאו מכילים באופן טבעי כמות טובה של נוגדי חימצון סופר מזינים שידועים גם בשם פלבנואידים, אותם חבר'ה שבתיאוריה יכולים לעזור להפחית את הסיכון למחלות לב.

לפי מחקרים, אותם פלבוניאידים גם מאיצים את הייצור של חנקן חמצני (Nitric Oxide), שעוזר לכלי הדם להירגע, להתרחב ויכול בסופו של דבר להפחית את לחץ הדם. יותר מזה, יש גם מחקרים שמראים שפלבנואידים עוזרים לעצור את ההתחמצנות של הכולסטרול הרע, מה שיכול להגן על העורקים שלנו מפני הסתיידות.

אם זה ככה, לפחות בתיאוריה, לאכול שוקולד זה לא רעיון כל כך גרוע. אבל כמובן שזה לא כזה פשוט. בתור התחלה, לא כל שוקולד מכיל פלבנואידים. שוקולד חלב הוא השוקולד הכי פופולארי, אבל יש בו הרבה יותר סוכר מאשר פלבנואידים. שוקולד לבן נחשב להכי גרוע בחבורה. הוא לא מכיל אפילו לא פלבנואיד אחד, אלא רק סוכר וחמצת שומן. הצדיק היחיד הוא שוקולד מריר.

גם בשוקולד שכן מכיל פלבנואידים, אף אחד לא ממש יודע כמה בדיוק צריך לאכול בשביל שיהיה לזה יתרון משמעותי. ברוב המחקרים שנערכו, המשתתפים אכלו יותר מ-100 גרם שוקולד (עם יותר מ -500 קלוריות) ליום. אם זה מה שאתם מתכוונים לעשות, תצטרכו ללכת ממש מהר במשך שעה וחצי בשביל לשרוף את זה. בזמן שאתם צועדים, אתם יכולים לנצל את הזמן לחשוב על השמנת יתר ועל מה שזה עושה ללב שלכם. ועם כזאת כמות של שוקולד, אל תבנו על הפלבנואידים שיבואו להציל אתכם.

חלק מהיצרניות טוענות שהן משתמשות בטכניקות עיבוד שמשמרות פלבנואידים. אבל הרבה מזה תלוי גם בסוג פולי הקקאו, בתהליך העיבוד שהם עברו, בטמפרטורה בה נקלו הפולים ומשך הזמן שהותססו. ככל שהנתונים האלה יותר גבוהים, ככה פחות פלבנואידים הצליחו לשרוד את התהליך.

אז כן, שוקולד מכיל נוגדי חימצון. אבל גם פירות, ירקות, שמן זית, תה וקפה הם גם מקורות טובים לנוגדי חימצון, וחוץ משמן, כולם מגיעים עם הרבה פחות קלוריות.

תירוצים לחוד, ועובדות לחוד

מאז שיוצרה חפיסת השוקולד הראשונה בשנת 1847 באנגליה, השמועות על השוקולד חגגו. הכי נפוצה היא זאת שאומרת ששוקולד ממכר. שוקולד באמת מכיל אננדמיד (Anandamide), חומר שמדמה את ההשפעה של מריחואנה, אבל הכמויות הן כל כך קטנות, שקשה להגיד שבגלל זה אנחנו כל כך אוהבים אותו.

אומרים גם ששוקולד נותן לנו אנרגיה. אנרגיה מודדים ביחידות של קילוג'אולים, ושוקולד הוא ממש לא פראייר כשזה מגיע לקילוג'אולים. 2200  ל-100 גרם. ככה שבאופן טכני זה נכון. אבל, סוג כזה של אנרגיה יכול להיות מעולה בזמנים של מחסור או רעב, וקצת פחות מעולה לכאלה שמשמינים רק מלהסתכל על שוקולד.

בנוגע לרעיון ששוקולד מגרה כאבי ראש ואקנה, מומחים טוענים שזה לא מחזיק מים במונחים של בדיקות מעבדה קפדניות.

שוקולד, לפי הסיפורים, גם מקל על סטרס. זה נכון שפחמימות יכולות להגביר את הרמה של סרוטונין במוח, אבל בשביל שזה יהיה באמת יעיל, הפחמימות צריכות להגיע ממזון עם מעט מאוד שומן או חלבון, כיוון ששניהם מאטים את קצב הספיגה של פחמימות. עם כל הצער שבדבר, זה משהו שאי אפשר להגיד על שוקולד.

ויש גם תיאוריה אחת שאומרת שהשתוקקות לשוקולד נובעת מחוסר רציני של מגנזיום. אבל זרעי חמניה, סויה, אורז וסובין חיטה מכילים הרבה יותר מגנזיום משוקולד, ולהם אנחנו לא ממש מכורים. אז גם התיאוריה הזאת הלכה לפח.

בשורה תחתונה, אפשר להגיד שלאכול שוקולד זה אפשרי ואפילו לא מאוד מזיק (בזכות הפלבנואידים). כל עוד זה משתלב בתזונה בריאה, וכל עוד זה נשאר בגבולות החטיף.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.