בערך ב-20 השנים האחרונות אנחנו שומעים מכל כיוון אפשרי כמה שומן זה דבר רע, וכמה הוא אחראי פחות או יותר לכל הצרות שלנו. אז בשביל לעשות קצת סדר בבלגאן: כן, שומן זה לא במיוחד דבר טוב, אבל תלוי איזה.

המדריך המלא לשומן.

פתח דבר

לפני שאנחנו מתחילים לדבר על כמה, למה, איזה שומן טוב ואיזה לא, חשוב לדעת שכל תא ותא בגוף צריכים (ודורשים!) חומצות שומן, כדי לספוג בצורה טובה יותר ויטמינים, כמוA,D,E ו-K. לשומן יש עוד כמה צדדים טובים. הוא יותר משביע בהשוואה לפחמימות או חלבונים, הוא גם מקור חשוב לאנרגיה, הוא עוזר לשמור על העור מתוח ומבריק, הוא שומר על הראייה שלנו, הוא משפר את תפקוד המערכת החיסונית, ואנחנו צריכים אותו גם בשביל שהמוח שלנו ימשיך לתפקד. אבל בשביל לקבל את כל זה, אנחנו צריכים לאכול אותו מדי פעם.

במקום הזה בדרך-כלל מתחילה הבעיה. כמה שומן אנחנו צריכים לאכול?. אז ככה, החלק של שומן בתזונה היומית צריך להיות בערך 35% מצריכת הקלוריות, אבל לא יותר מזה. זה אולי נשמע הרבה, אבל קלוריות הן לא בדיוק הבעיה של שומן ואפשר להגיע לזה כמו כלום. לדוגמא, 100 גרם חמאה שווה בערך 717 קלוריות (!). זה שליש מצריכת הקלוריות היומית המומלצת לאשה (!). גם אם מדובר בשומן מהסוג הטוב, אנחנו לא מקבלים הנחה במחלקת הקלוריות. ככה שלהחליף שומן כזה באחר לא יעשה אותנו רזים יותר, אבל הוא בהחלט יכול לעשות אותנו בריאים יותר.

שומן רווי (שומן מהחי)
אחד המקורות "המסורתיים" לשומן והוא מגיע בעיקר מעולם החי. הוא כולל את השומן שנמצא בבשר, חמאה, גבינה ושמנת. מוצרי מזון רבים אחרים גם מכילים שומן מהסוג הזה, כמו למשל עוגות ומאפים. אז אתם יכולים לשאול מה כל-כך רע בשומן שהמקור שלו הוא בעולם החי?. והתשובה שתקבלו היא שהבעיה העיקרית עם סוג כזה של שומן, היא ששומעים את השם שלו יותר מדי פעמים בהקשר של מחלות לב וכלי דם. ואיך אומרים, אין עשן בלי אש ואין עורקים סתומים בלי שומן רווי. ההמלצות העדכניות ביותר אומרות שסוג כזה של שומן צריך להיות לא יותר מ- 11% מצריכת הקלוריות.

שומן בלתי-רווי (שומן טוב)

השומן הבלתי רווי, או השומן הטוב, מגיע בשתי צורות: חד בלתי-רווי (Monounsaturated) ורב בלתי-רווי (Poly­unsaturated). על השומן החד בלתי-רווי אומרים שהוא יכול לעזור להוריד כולסטרול וכתוצאה מכך יכול לסייע בהפחתת השכיחות של התקפי לב. הוא מספק חומצות שומן חיוניות לבריאות העור ולהתפתחות תאי הגוף, ממש כמו השומן הרב בלתי-רווי. את השומן הרב בלתי-רווי אפשר למצוא בעיקר ברוב סוגי האגוזים והגרעינים (כמו פשתן למשל), באבוקדו ובשמן זית (חומצה אולאית). שומן רב בלתי- רווי הוא גם מקור עשיר לחומצות השומן החיוניות אומגה 3 ואומגה-6, ואפשר למצוא אותו בעיקר בדגים, שמן חמניה, שמן תירס, ומוצרי מזון אחרים שמבוססים על השמנים האלה. על השומן הרב בלתי-רווי אומרים שהוא יכול לעזור להפחית את הרמות של הכולסטרול הרע, זה שנגרם על-ידי צריכה של שומן רווי.

שומן טראנס (חומצות שומן לא חיוניות)

מבחינה טכנית, אפשר להגיד ששומן טראנס הוא בעצם שומן חד בלתי-רווי, כי כשהכינו אותו בפעם הראשונה, עשו את זה עם זרעי כותנה שהרתיחו בטמפרטורה של 260 מעלות צלזיוס. זה היה בשנת 1903 ובשנים שלאחר מכן השתמשו בתוצר הלוואי של שומן צמחי בעיקר כדי לייצר נרות זולים יותר. בסביבות 1909, קבוצת משקיעים מתעשיית המזון זיהתה את הפוטנציאל העצום והתחילה להשתמש בו. די מהר שומן טראנס הפך למזון פלא. הוא לא היה שומן מהחי (שזה נחשב דבר טוב בפני עצמו), הוא לא השפיע על טעמים אחרים, ובעיקר- היו לו חיי מדף מאוד ארוכים. רק בסביבות שנות ה-70 של המאה הקודמת התחילו לגלות כמה הוא מזיק. לא רק שצריכה של שומן טראנס נקשרה לירידה ברמות של הכולסטרול הטוב, הסתבר שהוא גם תורם לעלייה בכולסטרול הרע. מחקרים נוספים שנערכו בהמשך הראו כי עלייה של 2% בקלוריות משומן טראנס, שווה לעלייה של 23% בסיכון למחלות לב. כך שבמונחים של בריאות הלב, צריכה של 25 גרם של שומן טראנס, שוות ערך ל-227 גרם של חמאה. מאז, בחלק מהמדינות (דנמרק היתה הראשונה) הפסיקו להשתמש בשומן טראנס, כי הבינו שעם שומן טראנס אין כזה דבר גבול בטוח. אנחנו צריכים להוסיף?  

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה