אם ריאות מפוחמות, פנים מקומטות וסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן, לא הצליחו לגרום לכם להפסיק לעשן, אולי המוח יצליח. כי עישון גם משפיע על המוח באופן שיכול להוביל להתפתחות דמנציה ואלצהיימר.

מפסיקים לעשן. אם לא בכוח, אז במוח. ואם במוח- אז תכירו. זה המוח שלכם על ניקוטין.

מהיר ועצבני
זה לא חדש שניקוטין משחק עם הכימיה של המוח. אם הוא לא היה עושה את זה, לא היו כל כך הרבה אנשים מכורים לעישון סיגריות. אבל ניקוטין לא פועל לבד במערכה. יש בערך עוד 4,000 כימיקלים שונים בסיגריות שעושים את העבודה ביחד איתו. הסיבה שמדברים בעיקר על ניקוטין, היא שניקוטין הוא זה שהחוקרים בטוחים לגביו.

כאשר שואפים עשן סיגריות, ניקוטין נספג על ידי הריאות, ובאמצעות זרם הדם מגיע למוח. ניקוטין חודר גם לזרם הדם דרך הפה, האף, העור ומשפיע על הגוף כולו. הוא מגביר את קצב פעימות הלב ומשנה את לחץ הדם. למרות שניקוטין משפיע על תהליכים רבים בגוף, את מה שהוא עושה במוח אפשר להגדיר בתור ההרגשה הטובה אחרי סיגריה, או ההרגשה העצבנית כשמנסים להפסיק. 

8 שניות. זה כל מה שניקוטין צריך בשביל להגיע למוח. ובמוח כללי המשחק משתנים. המוח שלנו מורכב ממיליונים של תאי עצב שמתקשרים אחד עם השני באמצעות מוליכים עצביים. אחד מהם הוא אצטילכולין (acetylcholine), והמולקולה שלו נראית בדיוק כמו המולקולה של ניקוטין. בגלל שאצטילכולין מעורב בתהליכים של למידה, זיכרון, תנועת שרירים ונשימה, גם ניקוטין הופך להיות חלק מהם. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת סידני (Sydney) באוסטרליה, עישון הוא גורם סיכון משמעותי בהתפתחות דמנציה ואלצהיימר.

אבל זה לא נגמר כאן. ניקוטין מפעיל את האזור במוח שקשור להרגשה טובה וגמול. גם זה לא במיוחד מפתיע, כי כל ההתמכרויות מגיעות מאותו אזור בדיוק. הבעיה היא שניקוטין מעלה את הרמות של דופאמין, המוליך העצבי שקשור למצב רוח וזיכרון.

שני דברים לא טובים עם עודף הדופאמין הזה שמסתובב בגוף. הראשון, אם לפני הניקוטין כל היי של דופאמין הרגיש כמו היי של דופאמין, אחרי עישון קבוע זה הופך להרגשה רגילה. השני, המוח מתחיל להבין שיש יותר מדי דופאמין וסוגר את חלק מהקולטנים שלו. ברגע שזה קורה, הכימיה של ההתמכרות הולכת בכיוון אחד: פחות קולטנים שווה פחות הנאה ויותר סיגריות.

סיגריה אחרונה
למרות שבפועל הכמות של ניקוטין שנכנסת לגוף היא מזערית, זה מספיק בשביל לפתח תלות והתמכרות. בגלל שניקוטין נשאר בסביבה למשך כמה שעות, די מהר מגיע החשק לעוד אחת. מעשנים תכופים יכולים להרגיש בחיסרון של סיגריה, עוד לפני שהכבד והכליות גמרו להיפטר מהניקוטין שמסתובב בגוף. ככה בדיוק נראית התמכרות.

אם קוטעים את אספקת הניקוטין, מעשנים מוצאים עצמם בלי ניקוטין ובלי דופאמין. זה ההסבר המדעי להתמכרות. חושבים שאתם לא מכורים?. נסו לא לעשן במשך כמה שעות ותראו מה קורה.

מצד אחד, הגוף חוגג ומעלה את לחץ הדם והדופק בחזרה למצב נורמאלי. מצד שני, הוא מוחה עם תזזית עצבנית שגורמת להשתוקק לסיגריה נוספת. זה גם סימפטום הגמילה הראשון שלכם. אם תתאפקו לעוד שמונה שעות, הסימפטומים יחריפו. 72 השעות הראשונות נחשבות לקשות ביותר. אבל חלק מהסימפטומים ימשיכו מעבר לכך. חלקם, כמו עייפות, ימשכו כמה שבועות.

אף אחד לא יוצא בזול. אצל מעשנים חברתיים (אלה שלא מסתובבים עם קופסה) אפילו סיגריה אחת מכווצת את כלי הדם ב-25% לפחות ל-30 דקות, ומגבירה את הסיכון להתפתחות מחלות לב. גם מעשנים שאומרים שסיגריה מרגיעה אותם, טועים. ברגע שרמות הניקוטין יורדות בין סיגריה לסיגריה, חווים חוסר נוחות הדרגתית, שנעלמת ברגע שמציתים סיגריה. ההקלה היא מיידית, אז הסיגריות מקבלות את הקרדיט להקלה, כאשר בעצם הן יוצרות סטרס. וכאלה שמעשנים בשביל לא להשמין: עישון באמת מדכא את התיאבון. עם סיגריות אולי תהיו רזים, אבל לא בטוח שתחיו בשביל ליהנות מזה.

פעילות גופנית היא אולי לא טקטיקה להפסקת עישון שעובדת בכוחות עצמה, אבל היא יכולה לעזור. היא לא רק מחליפה את ההתמכרות לסיגריות בהתמכרות יותר בריאה. אפילו חמש דקות מספיקות בשביל לשחרר מוליכים עצביים שתורמים להרגשה טובה ומפחיתים את הדחף לסיגריה. פעילות גופנית גם משפרת את הריכוז, מפחיתה חרדה ומתח. ואם אתם עושים אותה בעקביות, סביר להניח שאפשר להפסיק לדאוג מעלייה במשקל. אם זה לא עוזר, תעשו את זה למשך יותר זמן ובצורה יותר אינטנסיבית. אם אתם מפסיקים סדרתיים, אל תתייאשו אם אתם לא מצליחים. רוב האנשים לא מצליחים בפעם הראשונה. וחוץ מזה- אפילו הפסקות קצרות עושות טוב לבריאות. אחרי 12 שעות מההפסקה, חלק מהתפקודים חוזרים למצב נורמאלי. הריאות חוזרות לעצמן בערך בתוך חודש, והסיכון למחלות לב יורד במחצית אחרי שנה שלמה בלי.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה