כששומעים על הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בדרך כלל חושבים על ילדים שעושים בית ספר לכל מי שבסביבה שלהם. אבל בין 30% ל- 70% מאותם ילדים, ימשיכו לסבול מאותם הסימפטומים גם כאנשים בוגרים. אבל אצל מבוגרים בניגוד לילדים, חוסר היכולת להישאר מרוכזים יכולה להרוס קריירה, שאיפות ומערכות יחסים.

על הפרעות קשב אצל מבוגרים, ומה עושים איתן.

טעויות של כיתה א'
להפרעת קשב אצל מבוגרים יש ביטוי מעט שונה מאשר אצל ילדים. הם יכולים להיות מאחרים כרוניים, לא מאורגנים וחסרי מנוחה. אחת המשימות הקשות שהם נתקלים בה היא לשמור על מקום עבודה. הם מתקשים להשלים משימות, לעקוב אחר הוראות, להישאר מאורגנים ובעיקר לעמוד בלוחות זמנים. הם גם נוטים לעייפות ולשגיאות של חוסר תשומת לב. לחלק מהם, גם קשה להתרכז בזמן קריאה. מצבי רוח, הערכה עצמית נמוכה ובעיה בניהול ההתמודדות הרגשית הן גם תופעות שכיחות.

במערכות יחסים מכל סוג, קשה להם לזכור התחייבויות חברתיות, ימי הולדת וימי נישואין, להשלים את המטלות בבית, לשלם חשבונות בזמן, מה שמוביל לשיעור גבוה יותר של פרידות וגירושים. גם התמודדות עם הבעיה, יכולה להיות כשלעצמה ניסיון מתסכל. לכן, רבים מהסובלים מההפרעה, סובלים מבעיות נוספות כמו דיכאון, חרדה או הפרעת התנהגות אובססיבית קומפולסיבית.

הפרעת קשב לא מתפתחת בצורה ספונטאנית אצל מבוגרים. לכל המבוגרים היו סימני אזהרה גם כילדים. למרות זאת, מבוגרים רבים לא יודעים שהם סובלים מההפרעה, עד שהם לא פונים לעזרה בנוגע לבעיה אחרת, בדרך כלל חרדה או דיכאון. כשהם מדברים על ההרגלים שלהם, על הבעיות בעבודה, על הקונפליקטים בזוגיות, הרבה פעמים הפרעת הקשב מתגלה כאשמה.

מתרופות ועד תזונה. טיפול והתמודדות
סימפטומים של ADHD משתנים מאדם לאדם. לכן גם גישת הטיפול משתנה בהתאם. בגדול, אותן תרופות שמשמשות לטיפול בילדים שסובלים עם הפרעת קשב, מיטיבות גם עם מבוגרים. ברוב המקרים אלה הן תרופות מעוררות, שמחדדות את הזיכרון ומגבירות את הפעילות של המוליכים העצביים במוח, בעיקר דופמין ונוראפינפרין, שאינם מאוזנים אצל הסובלים מההפרעה.

אצל רוב המבוגרים, המצב משתפר בזכות טיפול תרופתי. אבל טיפול תרופתי לא פותר את הבעיה של הערכה עצמית ירודה שהם ממשיכים להיאבק בה. תחום המחקר בתחום מצומצם, אבל המחקרים הקיימים מראים שייעוץ מכל סוג שהוא עוזר להיות מאורגנים יותר, לשמור על שגרה יעילה או ללמוד לפתח אחת כזאת, לתקן מערכות יחסים ולשפר יכולות חברתיות. אחד המחקרים אף הראה שטיפול תרופתי בשילוב עם ייעוץ עזר להרגיע את הסימפטומים ולשפר את ההתמודדות היומיומית.

בנוסף, חלק מהמומחים מאמינים שתזונה יכולה להשפיע על הסימפטומים. אם הנחת העבודה היא שתזונה יכולה להרגיע את הסימפטומים או להחריף אותם, קיימות שלוש גישות עיקריות. תזונה שמספקת דלק איכותי למוח, תוספי תזונה, או הימנעות.

מזונות עשירים בחלבון לדוגמא, כולל אגוזים, בשר, שעועית וביצים, עשויים לשפר את הזיכרון.
מזונות עשירים בחלבון, כמו טונה וסלמון מכילים גם את חומצת השומן החיונית אומגה 3, שמשתתפת בתפקודים רבים של המוח. העדפה של פחמימות מורכבות (כמו דגנים מלאים) על פני פחמימות פשוטות (סוכר, קמח לבן, אורז לבן), יכולה לעזור להפחית את התנודות במצב הרוח ולייצב את רמות האנרגיה. דגנים מסייעים גם לשיפור הריכוז ויכולים להאריך את פרק הזמן בו התרופה משפיעה.

ויש מומחים שאומרים שאת כל זה צרך לתגבר בהרבה תוספי תזונה, כי איך שלא מסתכלים על זה, ברוב המקרים אנחנו מגרדים את הצריכה היומית המומלצת מלמטה. השלמות תזונתיות אפשר לעשות באמצעות תוספי תזונה שמכילים ויטמינים, מינרלים וחומרים אחרים, כדי לפצות על החוסרים שיכולים בעקיפין לתרום לבעיה.

הגישה השלישית, הימנעות, כוללת הימנעות מרכיבים חשודים שגומרים לסימפטומים או מחריפים אותם. האם הימנעות יכולה לעזור? מסקנות ממחקרים בתחום אינן חד משמעיות. חלק מראים שממתיקים מלאכותיים, צבעי מאכל וחומרים משמרים מחריפים את הבעיה. אבל הרמה שבה זה משפיע (לטוב ולרע) משתנה לפי הגיל ולפי סוג החומר עצמו. השמות החמים הם צבע מאכל אדום וצהוב, אספרטיים, מנוסודיום גלוטמט וקפאין.

כך או כך, שינויים זה משהו שעושים בצורה איטית והדרגתית. לא יותר משינוי אחד בכל פעם. ככה גם אפשר לבחון את ההסתגלות ולראות אם השינוי באמת עזר. אם מתעדים את השינויים, זה יכול להיות הרבה יותר יעיל. חוץ מזה, מומלץ לישון טוב, לעשות פעילות גופנית כמה שאפשר, וללמוד טכניקות כמו מדיטציה, שגם מרגיעה, וגם יכולה לעזור להגביר את כושר הריכוז ולהקטין את הסחות הדעת. זה השם השני שלה.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה