לשאול אם מלח קשור ליתר לחץ דם זה בערך כמו לשאול אם כדור הארץ עגול. אבל, חלק מהמומחים מאמינים שמלח לא יגרום ליתר לחץ דם אצל כולם, אלא רק אצל 10% מהאוכלוסייה. אבל כמובן שיותר מ-10% מהאוכלוסייה סובלת מיתר לחץ דם. מה שאומר שאם המומחים האלה צודקים, מלח הוא לא הגורם היחיד ליתר לחץ דם.

אתם בטח יודעים שצריכת יתר של מלח יכולה לגרום לעלייה בלחץ הדם. אבל אתם אולי לא יודעים שלפחות מדי אשלגן, מגנזיום וסידן יכולה להיות אותה השפעה.

שלושת המוסקטרים
חוקרים עדיין לא בטוחים מדוע גוף מסוים מגיב למלח בצורה יותר דרסטית מגוף אחר, אבל רוב התיאוריות מתמקדות במערכת היחסים בין אשלגן, מגנזיום וסידן. למעשה חלק מהמומחים מאמינים שחוסר במינרלים האלה, הוא נאשם הרבה יותר גדול. אפילו יותר מהמלח עצמו.

ככל הנראה, רמות נמוכות מדי של אשלגן ומגנזיום תורמות להתפתחות יתר לחץ דם. רוב המומחים מסכימים שזה חכם לצרוך את שניהם במטרה לשמור על לחץ דם בריא, אבל הם עדיין לא בטוחים איך המנגנון הזה עובד. הם רק יודעים שתזונה עשירה במלח יכולה להפריע לאיזון בין מלח ואשלגן, ושתזונה עשירה באשלגן ודלה במלח משחקת תפקיד חשוב במניעת סוגים שונים של סרטן ומחלות לב. חלק מהם מאמינים שאשלגן מפחית לחץ דם בגלל שהוא מרגיע את כלי הדם הקטנים. אחרים מאמינים שהוא עוזר לגוף להיפטר מעודפי מלח.

תיאוריה נוספת מעניינת טוענת שהבעיה האמיתית אצל אנשים שסובלים מיתר לחץ דם, היא חוסר בסידן ולא עודף במלח. לתומכים בתיאוריה הזאת יש מיליון הסברים על איך זה עובד. חלק מהם למשל טוענים שתזונה עשירה במלח גורמת לצבירת נוזלים, והסידן עובד כמשתן טבעי ועוזר לכליות להיפטר מהמלח, ולכן מעלה את לחץ הדם. הסבר יותר מורכב טוען שסידן מונע שחרור של הורמון מסוים, מה שיכול לגרום בתגובה לעלייה בלחץ דם.

שאלה של איזון
אחד מהתפקידים של אשלגן הוא לנטרל עודף מלח. ככל שהתזונה מכילה יותר אשלגן, המנגנון הזה יותר יעיל והסיכוי שלחץ הדם ירד, גדול יותר. מחקר שנערך במרכז הרפואי הלאומי (National Medical Center) בוושינגטון הוכיח את זה בצורה ברורה. רמות נמוכות של אשלגן נמצאו קשורות למחלות כמו יתר לחץ דם בחולדות. החולדות שהשתתפו במחקר ניזונו במשך שלושה שבועות מתזונה שכללה או החסירה אשלגן. בסוף התקופה, נמדדו רמות לחץ הדם. במשך ששה ימים נוספים, חלק מהחולדות המשיכו בתזונה הרגילה, וחלק עברו לתזונה עשירה במלח. כבר בשבוע השני, לחולדות שלא צרכו אשלגן היה לחץ דם גבוה יותר. כשהן עברו לתזונה עשירה במלח עם צריכה רגילה של אשלגן, התוצאה היתה עלייה נוספת בלחץ דם, שהמשיכה אפילו אחרי שרמות האשלגן חזרו למצב רגיל.

במחקר נוסף, ההשפעה של צריכה גבוהה של אשלגן נמדדה על 2609 משתתפים. צריכה גבוהה של אשלגן התבטאה בירידה קטנה אבל ברורה בלחץ דם אצל אנשים עם לחץ דם רגיל, וירידה גדולה יותר אצל אנשים שסבלו מיתר לחץ דם.

פרט ליתר לחץ דם, סימנים נוספים שיכולים להעיד על חוסר באשלגן יכולים להיות יובש בעור, תחושה של קור, עצירות, דיכאון, בצקות, תחושה מוגברת של צמא, עודף כולסטרול, נדודי שינה, עייפות וכאבי ראש.

מקורות לאשלגן הם בעיקר פירות וירקות, במיוחד תפוחי אדמה, שזיפים, צימוקים, בננות, עגבניות, מיץ תפוזים, ארטישוק, שעועית, תרד, אגוזים וזרעים, משמש, אבוקדו ושום. צריכה של קפאין, טבק, סוכר וחומרים משלשלים מלאכותיים, פוגמת בספיגה של אשלגן.

בניגוד לאשלגן, מגנזיום לא נמצא במזונות רבים. הוא אחד המינרלים החשובים של הגוף, הוא נדרש למאות תהליכים שקשורים לאנזימים ולתאים. והוא גם אחד המינרלים היותר נחקרים. למרות זאת, רוב האנשים לא יודעים על הקשר שלו ליתר לחץ דם.

אוסף גדול של מחקרים מציע כי מינרלים כמו מגנזיום יעילים במיוחד בטיפול, ואולי אפילו יותר חשוב, במניעה של יתר לחץ דם. חוסר במגנזיום יכול לגרום לשינויים בחילוף החומרים בגוף, שעלולים להשפיע על הסיכון למחלות לב. יש גם ראיות שמראות שרמות נמוכות של מגנזיום מעלות את הסיכון להפרעות בקצב הלב, שמעלות בתגובה את הסיבוכים הקשורים להתקף לב. חוסר במגנזיום גם קשור למלאי האשלגן בגוף, והוא גם מקזז את הלחץ על כלי הדם שנגרם על ידי סידן.

מספר מחקרים מצאו קשר ברור בין תזונה שכוללת מגנזיום ובין לחץ דם. ככל שיש יותר מגנזיום בתזונה הסיכון ליתר לחץ דם נוטה להיות נמוך יותר. למרות כל זה, נדיר לזהות חוסר במגנזיום בגלל שאין בדיקה פשוטה וזמינה שעושה את זה. מגנזיום אפשר למצוא בירקות ירוקים, דגנים מלאים, ואגוזים בכמויות סבירות. אלא אם כן אוכלים הרבה מאוד מהמזונות האלה, קשה להגיע לצריכה היומית המומלצת (420 מ"ג לגברים, 320 מ"ג לנשים מעל גיל 30) ובטח שלא לצריכה המומלצת למי שסובל מחוסר או מיתר לחץ דם (600-800 מ"ג ביום). אבל בשביל זה המציאו את התוספים.

תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה