המלחמה בהשמנת יתר היא מלחמה אמיתית. בארצות הברית, למעלה משני שליש מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת מהשמנת יתר. בישראל, כ-60% מהגברים והנשים סובלים מעודף משקל, כ-20% מהגברים וכ- 25% מהנשים סובלים מהשמנת יתר. אבל השמנת יתר היא לא רק בעיה גיאוגרפית. היא מגיפה גלובאלית שקשורה לתחלואה גבוהה יותר של מחלות לב, שבץ, סוכרת סוג 2 ומחלות כרוניות אחרות.

השמנת יתר (obesity) מובחנת מהשמנה רגילה (overweight) ומאובחנת כאשר משקל הגוף גבוה ביותר מ 15% מעל המשקל המומלץ לפי גיל ומין, או כאשר מסת רקמת השומן גבוהה ב 30% אצל גברים, וב- 40% אצל נשים. 

תכירו את גרלין (ghrelin), הורמון הרעב שמיוצר בקיבה ואומר למוח  מתי הגיע הזמן לאכול. במשך שנים מנסים מדענים ברחבי העולם לפצח את התעלומה מאחורי ההורמון הזה. עכשיו, כנראה שיש פיצוח.

שני מחקרים שנערכו בשני מוסדות שונים (אוניברסיטת טקסס ויצרנית התרופותEli Lilly ) באופן בלתי תלוי, טוענים שבידיהם תגלית, שביום מן הימים תוביל ליצור תרופה שתפחית את הרעב ותשמיד את מגפת השמנת היתר.

שני הצוותים בשני המחקרים טוענים כי מצאו את האנזים שאחראים להוספת חומצות שומן להורמון הרעב. בלי תוספת חומצות השומן, להורמון לא תהיה אותה השפעה על התיאבון ועל שכבת השומן בגוף. האנזים נקרא GOAT (gastric O-acyl transferase), או כמו שקוראים לו במסדרונות מעבדות המחקר, הגביע הקדוש.

לפני שאנחנו מתחילים לשמוח (ובעיקר לאכול מכל הבא ליד) חשוב לזכור שהתגלית היא רק צעד ראשון לאדם בקרב על הקילוגרם. מזה למעלה משנתיים בוחנים הכימאים במעבדות אלפי רכיבים ותרכובות, מחפשים אחר המולקולה הבאה שתצליח לחסום את האנזים. זה תהליך ארוך של ניסוי וטעייה, שעשוי לקחת חודשים ואפילו שנים עד שיושלם.

החוקרים יכולים לפעול במספר גישות בניסיון לפתח חוסם לאנזים GOAT. גישה אחת היא לנסות להספיג את ההורמון בנוגדנים. גישה אחרת, היא לנסות לחסום את הקולטן במוח שמקבל את האות שהגוף רעב.

אז נכון, זה יקח לא מעט זמן. אבל יש גם נקודת אור בכל הסיפור הזה. זה לא דבר פשוט לפתח תרופה, אבל אנזים שנמצא בקיבה נחשב למטרה פשוטה באופן יחסי. בתור התחלה, האנזים נמצא רק בקיבה ולא במוח, מקום בו תרופה עלולה לגרום לנזק. דבר שני, כשנוטלים תרופה, המקום הראשון אליו היא מגיעה הוא הקיבה. ככה שאם וכאשר התרופה תהיה בהישג יד, היא לא תצטרך ללכת מאוד רחוק.

התוצאות פורסמו בגיליון חודש מאי 2008 של כתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה