עייפות, סחרחורת, עצבנות, שינויים בתיאבון, בעיות ריכוז וזיכרון ולאורך זמן אפילו דיכאון, בעיות במערכת העיכול, אימפוטנציה, בעיות פוריות ופגיעה במערכת החיסונית.

בזמן האחרון, ויטמין B12 הוא הוויטמין שכולם אוהבים לחקור. המסקנות די מפתיעות.

קטן אבל חשוב

קוראים לו גם ציאנוקובלמין Cyanocobalamin)), והוא בן הזקונים של משפחת הוויטמינים וכנראה שזה עם המבנה המורכב מכולם. גילו אותו מזמן, אבל רק כשאנחנו הקמנו מדינה הצליחו לבודד אותו לראשונה. בשנת 1973 הצורה הסינתטית שלו כבר הסתובבה חופשייה ברחובות.

אנחנו צריכים אותו בשביל כדוריות הדם האדומות, בשביל יצירת תאים חדשים ובמיוחד בשביל המעטפת שלהם (מיאלין), בשביל חלק מהאנזימים ועוד תהליכים רבים בגוף.

אנחנו נולדים עם סטוקים שלו שיכולים להספיק להרבה מאוד זמן, ובאופן כללי, אנחנו לא צריכים יותר מדי ממנו. ביום רגיל, אנחנו מאבדים בין מיקרוגרם לארבעה מיקרוגרם ממנו, אבל כל עוד הצריכה שלו תהיה בין 10 ל-30 מיקרוגרם ביום, הכל יהיה בסדר. הבעיה היא שאנחנו לא ממש עושים את זה, ולפי מה שאומרים, זה הגיע למימדים של מגיפה.

המקור הכי טוב לוויטמין B12 הוא מזון מן החי (עוף, דגים, ביצים ובמיוחד בקר וכבד בקר), אז כנראה שרוב הצמחוניים סובלים מחוסר בוויטמין. אבל, לחוסר בו יש גם סיבות רפואיות. כשהוויטמין נכנס לגוף הוא מחובר לחלבון, כדי לספוג אותו הוא צריך להיפרד מהחלבון הזה, והוא עושה את זה בעזרתן של חומצות הקיבה. אחרי שהוא נפרד הוא מתחבר עם חומר שנקרא הגורם הפנימי (Intrinsic Factor) והוא זה שמאפשר לו לעבור דרך המעי הדק הישר לתוך זרם הדם.

אנשים עם רמת חומציות נמוכה בקיבה, או אנשים שאין להם את החומר הזה נמצאים בסיכון לסבול מחוסר בוויטמין B12, כמו גם אנשים שלוקחים דרך קבע תרופות להורדת החומציות בקיבה. קבוצת סיכון נוספת הם אנשים שאיבדו חלק מהקיבה או מהמעי הדק בניתוח קיצור קיבה למשל, או אנשים שסובלים מאולקוס, צליאק או קרוהן. אבל רוב האנשים שסובלים מחוסר הם האוכלוסייה המבוגרת. 30% מהאוכלוסייה מעל גיל 65 סובלים מחוסר בוויטמין, 80% מהם אפילו לא יודעים את זה, בגלל שהסימפטומים מופיעים הרבה לפני שאפשר לראות את זה בבדיקת דם.


להגדיל בשקל תשעים
מחקרים אפידמיולוגים (כאלה שעוקבים לאורך זמן אחרי אוכלוסיה של אנשים כדי לבחון שינויים בריאותיים ואחרים) מצאו קשר בין חוסר בוויטמין לבין מספר מחלות, שנמצאות בשכיחות גבוהה יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת, כולל מחלות לב, שבץ, אלצהיימר, דמנציה, דיכאון, אוסטיאופורוזיס וחולשה.

לדוגמא, מחקר שנערך בארצות הברית בקרב 2,576 מבוגרים, מצא קשר בין רמות נמוכות של ויטמין B12 לאובדן בצפיפות העצם אצל גברים ונשים. מחקר שנערך בקרב 703 נשים בשנות ה-70 לחייהן, מצא קשר בין סימנים של חוסר בוויטמין לעייפות, ומחקר חדש שפורסם השנה, עקב אחרי 107 אנשים מעל גיל 60 במשך חמש שנים, מצא קשר בין רמות נמוכות של B12 להתכווצות המוח. במחקרים רבים, הסימפטומים נראו אצל אנשים עם רמות לא נמוכות בהרבה מהנורמה.

וכאן אנחנו מגיעים לעניין של הגדרות. הקצה התחתון של ויטמין B12 מוגדר בדרך כלל ברחבי העולם בטווח שבין 200-250 מיקרוגרם לליטר דם, אבל יש כאלה שאומרים שהמינימום צריך להיות 350 מיקרוגרם, בגלל שהתהליך של חוסר בוויטמין הוא תהליך איטי. מומחים רבים, עם הסברים משכנעים, משוכנעים שכל מי שנמצא בעשור החמישי לחייו, צריך להגדיל את צריכת הוויטמין באמצעות תוספים.

כך או כך, הטיפול בחוסר בוויטמין B12 הוא פשוט להחזיר לגוף את הכמויות החסרות. לא פחות מ-500 מיקרוגרם ולא יותר מ 1,000 מיקרוגרם ליום בשילוב עם שינויים בתזונה. את השיפור מרגישים בערך אחרי כשבועיים. לצמחוניים, או לאנשים שסובלים מבעיות ספיגה, הפתרון ברוב המקרים הוא זריקות. במקרים חמורים אפילו לכל החיים. ביחד עם ויטמין B12, חשוב לצרוך גם ויטמין C, ברזל וחומצה פולית. ככה נהיה מכוסים מכל הכיוונים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה