רק כשיש שביתה של עובדי מחלקת התברואה, פתאום אנחנו מבינים כמה זבל אנחנו מייצרים. אם להיות מדויקים, מדובר בכ-6 מיליון טונות של זבל בשנה. כל אחד מאיתנו מייצר בערך 2 ק"ג אשפה ביום, וכמות האשפה עולה בכל שנה בערך בחמישה אחוזים.

פה קבור הזבל

אתם בטח שואלים מה הבעיה עם זה, אחרי הכל, זבל הוא עדיין זבל. אז יש פה שתי בעיות עיקריות. בתור התחלה, כל המוצרים שאנחנו צורכים, עשויים ממשאבים טבעיים. ניר למשל עושים מעצים. בישראל, ניר הוא רבע מכמות הפסולת הכללית שאנחנו משליכים, באנגליה כל אדם צורך ניר בשווי שישה עצים בשנה. מה שזה אומר, זה שבסוף לא יישארו פה עצים לעשות מהם ניר. מעבר לזה, בואו לא נשכח, עצים גם פולטים חמצן שחיוני לנו וגם מאזנים את חלק מהזיהום שנפלט לאוויר, למשל מכלי רכב. אבל עצים הם רק דוגמא אחת. הבעיה השניה מתחילה כשהמוצרים שאנחנו משליכים, מגיעים לאתרי ההטמנה.

 

יש 28 אתרי הטמנה בארץ. על פניו מדובר בפתרון המושלם, אתר אחד גדול בו מרוכז כל הזבל ושם עושים איתו מה שעושים. המוצרים שאנחנו משליכים (זכוכית, מתכת, פלסטיק, ניר, סוללות ועוד) מתפרקים באתרי ההטמנה לחומרים הגולמיים מהם הם עשויים, ביניהם צבע, דבק, ציאניד, שמנים ועוד. הפירוק של החומרים האלה פוגע בערך הקרקעות, מחלחל לאדמה ומזהם את מי התהום, השריפה שלהם תורמת לזיהום אוויר, לפליטה של גזי חממה ולהתחממות הגלובאלית. מעבר לעובדה שההטמנה תופסת המון שטח ועולה הרבה, אף אחד לא רוצה לפתוח את החלון ולראות חיריה, ככה שעוד מעט גם אתרי הטמנה לא יהיו לנו.

 

עם עליית המודעות לאיכות הסביבה, התחילו להשתמש בעולם ובארץ בטיפול המשולב, שהעקרונות שלו הם מינימום פגיעה בסביבה. מה שהטיפול המשולב אומר זה שהטמנה צריכה להיות המוצא האחרון, ועד שהזבל מגיע לאתר ההטמנה, צריך לעשות הכל כדי לזהם כמה שפחות. כאן אנחנו נכנסים לתמונה, כשמילות המפתח הן מיחזור ושימוש חוזר.

גם ככה אתם עוברים לידי כל יום

נכון, העולם מתקדם, האוכלוסייה מתפתחת, הצרכים שלנו השתנו, אבל חייבים לגלות אחריות. אפילו פעולה פשוטה כמו מיון האשפה, היא נקודת התחלה טובה. היום כמעט לכל המוצרים יש מיכלי איסוף מיוחדים. תהליך המיון מאפשר למחזר את החומרים האלה, מיחזור מאפשר שימוש חוזר וצמצום הפגיעה במשאבים הטבעיים. מניר למשל, עושים ניר טואלט וניר ממוחזר, מקרטונים ממוחזרים עושים קרטוני ביצים, מחומרים אורגניים משתמשים לייצור זבל אורגני (קומפוסט) ומשתמשים בזה לדישון, מפלסטיק עושים בגדים מפליז, מזכוכית עושים כבישים ורעפים, במתכת ממוחזרת משתמשים כחומר גלם למפעלים.

 

ויש עוד כמה דברים פשוטים שאפשר (וצריך) להכניס לסדר היום הצרכני. במקום להשתמש בניר, כדאי להעדיף שימוש בדואר אלקטרוני. לא צריך לקחת מליון שקיות פלסטיק מהסופר, לא צריך לעטוף מתנות יותר מדי. כדאי לקנות רק מוצרים עם תו ירוק, או מוצרים חסכניים ביצירת פסולת. הירוקים האורתודוקסים דוגלים גם בלתקן כל מה שאפשר, ואפילו לא לקנות בכלל.

                                         

היעד שהציב המשרד להגנת הסביבה, הוא להפחית לפחות במחצית את כמות הפסולת שהולכת להטמנה עד שנת 2010. אבל גם כאן, כמו ברוב הדברים, השורה התחתונה היא כסף. למיחזור יש עלויות כלכליות גבוהות, צריך להשקיע הרבה כסף בתשתית וכסף לא רואים מזה (טון אשפה שווה 10 דולר). מצד שני, אם מתחילים עם פנקסנות, אז גם אנחנו יודעים לשחק את המשחק. להעלאת המודעות למשל, אין מחיר. גם לא לסביבה שלנו.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

תגובות   

#1 אחלה שםהמלכה 2015-10-27 12:17
פה קבור הזבל כיאלו זה משחק מילים עם פה קבור הכלב
חחחחחחח
ציטוט

הוסף תגובה חדשה