שומנים בדם, כמו טריגליצרידים למשל, חיוניים לתהליכים מסוימים בגוף. למען האמת, טריגליצרידים הם עוד אחד מהמנגנונים שאנחנו חייבים לאבולוציה.

אז מתי בדיוק הם הפכו לשחקן ראשי במחזה "על תזונה ורגישות למחלות"?, מה הם בדיוק טריגליצרידים? ולמה לעזאזל הרופא שלכם נראה כל-כך מודאג?

מחסן של שומן

במובנים מסוימים, המולקולות שנקראות טריגליצרידים הן הכי קלות להבנה. אם להגיד בצורה פשוטה, טריגליצרידים הם שומן. או יותר מדויק: הם הצורה העיקרית בה הגוף מאחסן שומן. כשחושבים על שומן בבטן ובירכיים חושבים על טריגליצרידים. רקמות השומן בגוף מורכבות מתאים, שהם עצמם מורכבים מטריגליצרידים.

אז אם טריגליצרידים הם שומן, ושומן זה לא טוב, גם טריגליצרידים לא יכולים להיות דבר טוב, נכון?. ובכן, גם זה לא מדויק. למעשה, לא היינו יכולים לחיות בלי טריגליצרידים. הם הדרך העיקרית שהאבולוציה נתנה לנו כדי שנוכל לאחסן אנרגיה. טריגליצרידים אמורים להיות לנו מקור אנרגיה חלופי, למקרה שמזון פתאום לא יהיה זמין, או במהלך הדיאטה הבאה שלנו.

עד לפני מאה שנים בערך, לא היה מזון בשפע כמו היום, ואנחנו מצידנו שרפנו הרבה יותר קלוריות בפעילות פיסית, כך שזה היה חשוב מאוד שתהיה לנו יכולת לאחסן דלק בצורה יעילה. יותר מזה, מאגרי השומן הם מקור אנרגיה חשוב. אנחנו מקבלים כפול אנרגיה ממאגרי השומן בהשוואה למקורות אחרים (כמו חלבון וסוכר) עבור קילוגרם אחד ממשקל הגוף.

אבל היום, יש הרבה יותר אוכל בסביבה, אנחנו אוכלים יותר ממנו, ולא עוסקים בפעילות גופנית כמו פעם. ככה יצא שרובנו מאחסנים יותר שומן ממה שאנחנו צריכים (באופן משמעותי), בצורה של טריגליצרידים.

הבעיה עם רמות גבוהות של טריגליצרידים היא, שלמרבה הצער הגוף שלנו לא תמיד מצליח לאחסן עודף אנרגיה בצורה יעילה, ובחלק מהמקרים, עודף תאי השומן האלה עושים עיניים לתאים אחרים בעיתיים.

סוג אחד של תאים כאלה הם תאים שקשורים בתהליכים דלקתיים בגוף. קיימים סוגים שונים של תאים כאלה, אחד מהם הם תאים שנקראים ציטוקינים (Cytokines) והם משנים את היכולת של הגוף להתמודד עם סוכר, ולכן מגבירים את הסיכון להתפתחות סוכרת.

מנגנון נוסף דרכו טריגליצרידים יכולים להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת הוא רקמות אחרות. שומן, בצורה של טריגליצרידים, נוטה לפזול גם לכיוון של רקמות אחרות, כמו הכבד והשרירים. גם שם הוא מפריע ליכולת שלהם להתמודד עם סוכר בצורה תקינה, ולכן יכול להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת.

בנוסף, רמות גבוהות של טריגליצרידים הן גם גורם סיכון להתפתחות מחלות לב. לא כל המומחים מסכימים עד כמה הטריגליצרידים עצמם רעים ללב. חלק מהמחלוקת נסוב סביב העובדה שרמות גבוהות של טריגליצרידים בדרך-כלל מגיעות ביחד עם גורמי סיכון נוספים, כמו כולסטרול רע גבוה, כולסטרול טוב נמוך וסוכרת.

סתימת פיות

את רמות הטריגליצרידים בדם מודדים באמצעות אותה בדיקת דם שמודדת כולסטרול טוב ורע. מומחים מאמינים שכמו שהדברים נראים היום, לכל מי שעבר את גיל 20 לא יזיק לעשות אחת כזאת. אם תוצאות הבדיקה שלכם הן פחות מ- 150 מ"ג לדציליטר זה בערך כמו לקבל 100 במבחן. בין 150 ל-200 זה כמו לקבל כמעט טוב, ובין 200 ל-500 זה כמו לקבל מספיק בקושי, ובכלל לא בטוח שתתקבלו לשנה ב'.

מה בכל-זאת אפשר לעשות אם לטריגליצרידים שלכם נוח דווקא בגבול העליון?. התשובה היא אחת. וכמה שהיא פשוטה, ככה היא מאתגרת. מטריגליצרידים צריך להיפרד בסטייל. או יותר נכון  לייף-סטייל. כלומר להפחית במשקל באמצעות תזונה ופעילות גופנית.

אם מפחיתים 10% מהמשקל, ומקדישים חצי שעה ביום לפעילות גופנית, שלושה עד ארבעה ימים בשבוע, זה מטפל לפחות בחצי מהבעיה. כמובן שגם גנטיקה היא חלק מהמשוואה, אבל כמעט לא משנה איזה גנטיקה קיבלתם, אם אתם סובלים מעודף משקל כל הסיפור נראה הרבה פחות טוב.

במובנים מסוימים, מה צריך לאכול, משנה פחות מכמה צריך לאכול. אם צורכים יותר קלוריות מאשר שורפים, הגוף מייצר טריגליצרידים. כל אקסטרה שאנחנו אוכלים ולא מנצלים מיד לפעילות (בין אם אלו פחמימות, שומנים או חלבונים) הופך לטריגליצרידים.

ובכל זאת- מה בטוח לא לאכול?. שומן רווי ופחמימות פשוטות (אורז, לבן, לחם לבן, תפוחי אדמה, פסטה). שומן כי טריגליצרידים הם התוצר האחרון של עיכול ופירוק השומנים שאנחנו אוכלים, ופחמימות פשוטות כי הן מתעכלות מהר והופכות עוד יותר מהר לסוכר.

במקום זה, אנחנו רוצים פחמימות שמתעכלות ומתפרקות לאט (כמו אורז מלא, לחם מדגנים מלאים, בטטות, פסטה מחיטה מלאה), ירקות ופירות שעשירים בסיבים תזונתיים ושומנים מהסוג הבריא (כמו שמן זית, או חומצת השומן החיונית אומגה-3). בשילוב עם פעילות גופנית, זה יכול להפחית את רמות הטריגליצרידים, לשפר את תמונת הכולסטרול ולהפחית את הסיכון להתפתחות מחלות לב וסוכרת.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה