פעם יין היה התשובה כמעט לכל דבר. השתמשו בו לחיטוי פצעים, לשיכוך כאבים, לטיפול במערכת העיכול, בשלפוחית השתן, לטיפול בנמקים, כחומר מרדים ומאלחש ובעצם מה לא. אנשים קראו לו מי החיים (aqua vitae) והאמינו באמת שהוא סגולה לאריכות ימים, שלא לומר חיי נצח.

רס-וור-טרול
מאז ועד היום, אנחנו משתמשים ביין יותר כשטוב לנו ופחות כשכואב לנו, אבל מסתבר שגם ככה הוא עדיין עושה את העבודה. הראשון שאמר את זה היה סרז' רנו (Serge Renault), דיאטן צרפתי, שהכריז קבל עם ועדה, שלא רק שלשתות יין זה לא דבר רע, זה דבר מאוד טוב לבריאות. כדי שהדברים שלו לא ישמעו לגמרי מופרכים, הוא הציג כראייה את הצרפתים, שתייני יין ידועים, שלמרות שהם שותים הרבה, הם מתים פחות.

אחרי הדברים של רנו, אף אחד כבר לא ישב בחיבוק ידיים. החוקרים הלכו לבדוק אם יש אמת בפרסום ואנשים פשוט התחילו לשתות. גם רנו מצידו לא נח על השמרים, הוא המשיך לחקור והגיע למסקנה כי הדברים האמורים לא נכונים לגבי יין לבן או לגבי אלכוהול באופן כללי, אלא רק לגבי יין אדום.

מאז נערכו עוד עשרות מחקרים, שהראו מה כוס אחת יכולה לעשות. מסתבר שיין משפיע באורח חיובי על כל המערכות בגוף, מחזק את המערכת החיסונית, מצמצם את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית וסרטן בכלל, מאט תהליכים ניוונים במוח (אלצהיימר, פרקינסון), מונע הסתיידות עורקים, מחלות לב וכלי דם, מעלה את רמת הכולסטרול הטוב ועוד.

כל המחלות האלה קשורות (בין היתר) לרדיקלים החופשיים, האויבים של כל אחד ואחת מאיתנו. אם בוחנים את התפתחות של מחלות כמו סרטן, סוכרת, אלצהיימר, כולסטרול גבוה ועורקים סתומים, תמיד נמצא שם איזה רדיקל חופשי שמסתובב. היחידים שיכולים על הרדיקלים החופשיים  הם נוגדי החימצון, שנמצאים בכמויות רבות ביין. כמה שיותר נוגדי חימצון, ככה יש עבודה קשה יותר לרדיקלים החופשיים.

אחד מנוגדי החימצון האלה, נקרא רסוורטרול (Resveratrol ) הוא נמצא גם בבוטנים, אבל בעיקר בקליפת הענבים. על הרסוורטרול אומרים שהוא מאט את קצב התפתחות והתרבות הגידולים, ובאופן כללי מסלק מהגוף תאים סרטניים. הוא מונע היווצרות קרישי דם, עוצר את תהליך החימצון של הכולסטרול הרע (כשהוא מחומצן הוא רעיל), מגביר את חילוף החומרים ולכן מתאים גם למניעת עודף משקל, ומועיל לבריאות הלב באופן כללי.

זיג זג
הפוליפנול
(Polyphenols) הוא נוגד חימצון נוסף שאפשר למצוא היין. כמו הרסוורטרול, גם הוא נמצא בזג הענב. הוא שייך לנוגדי חמצון ממשפחת הפלבונואידים הפוליפנוליים. הפוליפנול מפחית את הסיכוי של תאים להיפגע מסרטן, הוא מדכא אנדותלין (חומר שמעלה את לחץ הדם), מעודד זרימת דם, ומונע הצטברות של כולסטרול רע.

פרט לנוגדי החימצון, יין מכיל גם ויטמינים כמו A, B ו-C, ומינרלים שחיוניים לגוף כמו סידן, מגנזיום, אשלגן, אבץ, ברזל, יוד ועוד. בנוסף, היין מאפשר ספיגה טובה של חומרים אלה בגוף.  

אבל, לא כולם מסכימים שיין זה דבר טוב. המתנגדים טוענים שעדיף לאכול את הענבים הטריים (ככה גם חוסכים קלוריות) או לצרוך את נוגדי החימצון ממקורות אחרים כמו עגבניה או שמן זית. הם מרימים גבה לגבי הכשירות של המחקרים שנערכו עד כה, וטוענים שכדי להשיג את ההשפעה החיובית שהמחקרים מתארים, צריך לשתות מהבוקר ועד הערב. צריכה רבה של יין, מבטלת כל השפעה חיובית שהיא, ובנוסף מקושרת גם למחלות כמו שחמת הכבד, להתמכרות, לפגיעה בפעילות המוח ולאובדן זיכרון. אז כדי שכולם יהיו מרוצים, הסכימו על צריכה מתונה (כוס לאישה, שתיים לגבר) רק כדאי שזה יהיה עם האוכל, ככה הספיגה הרבה יותר טובה.


מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה