העולם הולך ומתחמם. רק בקיץ האחרון קיבלנו לזה עדות מוחשית. הטמפרטורה הממוצעת ביוון הייתה 45 מעלות, מה שגרם להשתוללות דליקות ולעשרות קורבנות. באיטליה הגיעו הטמפרטורות ל- 44 מעלות ביום טוב, בבולגריה ל- 45. בהונגריה הטמפרטורות היו קצת יותר סבירות, בערך 41 מעלות (הטמפרטורה הכי גבוהה שנמדדה במדינה אי פעם) אבל זה לא עזר ל- 500 הקורבנות שנהרגו שם.

לפי מה שאומרים מביני דבר, המצב הזה לא הולך להשתפר. כן, התחממות כדור הארץ הורגת. לפי ההערכות, בערך 150 אלף בני-אדם בשנה מתים מזה. רק בשנת 2003, נספו 35 אלף בני אדם באירופה כולה, בגלל גלי חום ושיטפונות. שנתיים מאוחר יותר, כמעט אלפיים בני אדם נהרגו בסופת ההוריקן קתרינה, שנחשבת לקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית.  

כל התופעות האלה הן לא איזה גורל עליון. בקהילה המדעית די מסכימים על למה זה קורה. שימוש בחומרים כמו דלק ופחם, גורם לפליטת גזים לאטמוספרה. אותם גזים מגדילים את זיהום האוויר, מרחיבים את תופעת ההתחממות הגלובאלית וככה תופעות אקלימיות כמו גלי חום, בצורת ושיטפונות הופכות נפוצות וחמורות יותר. בקהילה המדעית מסכימים גם על עוד פרט אחד קטן. לא מדובר בתופעות חריגות, אלא במגמה הולכת וגדלה. בשנים הקרובות גלי חום יהיו הרבה יותר שכיחים, והסיכוי לשיטפונות יגדל פי שלוש.  

"אם לא נפעל כדי להפחית את פליטת גזי החממה לאוויר, מספר מקרי המוות שנגרמים כתוצאה מחום עלול להיות מוכפל" אומרת ד"ר קים נולטון מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. נולטון ועמיתיה בנו באמצעות מודל ממוחשב שני תרחישים, כדי להעריך את עליית הטמפרטורה בניו יורק ופרבריה עד שנת 2050. בתרחיש הראשון, המצב נשאר כמו שהוא עכשיו - האוכלוסייה גדלה בקצב מהיר ואין פיקוח על פליטות של גזי חממה. לפי התרחיש השני, האוכלוסייה גדלה בקצב מתון וביחד איתה גדֵלה הדאגה הסביבתית. אם הולכים לפי התסריט הראשון, שיעור מקרי המוות הנגרמים כתוצאה מחום, יעלה ב-95% עד שנת 2050.  

לא במקרה בחרו נולטון ועמיתיה דווקא את שנת 2050. לפי אמנת קיוטו, המדינות החתומות התחייבו לצמצם את הפליטות עד שנת 2012. אם באמת ילכו לפי התוכנית, עד שנת 2050 צופים ירידה של בערך חצי מעלת צלזיוס בטמפרטורה הגלובאלית, ושיפור משמעותי במצב של שכבת האוזון. אבל לפחמן דו חמצני (המזהם מספר 1) יש נטייה להרקיע עד לאטמוספרה ולא לצאת משם כל כך בקלות. הקצב שבו הוא נפלט מהאטמוספרה הוא כל כך איטי, שגם אם נעשה כל מה שמופיע בסעיפים ובתתי הסעיפים של האמנה, העולם ימשיך להתחמם. גם אם מסכימים על זה שאמנת קיוטו היא בסך הכל דבר טוב, בסופו של דבר היא צעד ראשון, קטן ולא פשוט ליישום.

דווקא כשמגיעים לפתרונות, בקהילה המדעית מתחילים להשמיע קולות קצת אחרים. בחוגים מסוימים (כמו נולטון ועמיתיה) טוענים כי הפתרון טמון בפיקוח והגבלה על ייצור גזי החממה. מנגד, קיימים חוגים אחרים שטוענים כי לא משם תבוא הישועה, אלא רק ממעבר לייצור תעשייתי שמשתמש במשאבי טבע קיימים כמו רוח, שמש ומים.  

אסונות בסדר גודל כזה מצליחים להפתיע אותנו כל פעם מחדש. אנחנו יושבים פעורי פה מול המסך הקטן ואומרים 'י-אללה'. אבל הדבר האחרון שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, זה להיות מופתעים. הכתובת על הקיר. בענק. ולא מהיום. המשמעות של מה שקורה בעולם צריכה להטריד כל אחד מאיתנו, כי בינתיים הכדור עדיין במגרש שלנו. אבל זה לא לעוד הרבה זמן. 

 

קראו באותו נושא: 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה