קשה למצוא היום תרופה שלא נבדקה ונוסתה על בעלי חיים. עכברים, חולדות, חזירים, קופים, חתולים, כלבים, ארנבות, צפרדעים. כולם היו שם. אז נכון, אנחנו יודעים היום הרבה יותר איך להציל חיים, השאלה מהו המחיר שאנחנו משלמים, או יותר נכון, מה המחיר שמשלמים בעלי החיים.

הרעיון מאחורי ניסויים בבעלי חיים הוא כאילו מאוד הומאני. המטרה שלו היא, בסופו של דבר, להציל חיים. ההנחה מאחורי השימוש ב"מודל חייתי", היא שקיים דמיון בין בני האדם ובין חיות נמוכות מאיתנו בסולם הפילוגנטי (דירוג בעלי החיים בסדר התפתחותי מנמוך לגבוה, כשאנחנו בראש הסולם). בהסתמך על הדמיון הזה, עושים היקשים, כי אם בעל החיים עמד בזה, כנראה שזה טוב גם לנו.

השאלה מה בעל החיים עבר, בזמן שהוא "עמד בזה".  זה מתחיל בדברים בסיסיים כמו החזקה של חיות בכלובים, בתנאים של רעב וצמא. כדי שבעל החיים לא יסבול (או יסבול קצת פחות) משתמשים בחומרי הרדמה. כדי לחסוך, לא כל החיות מורדמות (רק כאלה מאוד גדולות שהחוקר לא יצליח להשתלט עליהן) וכדי לחסוך אפילו יותר, משתמשים מספר פעמים באותו בעל חיים. עוד דוגמא, אומרים שהדרך הכי פחות מכאיבה להוציא דם מבעל החיים, היא דרך וריד הזנב. כל חוקר מתחיל יגיד לכם שדרך העין זה הולך הרבה יותר מהר. ומה לגבי ההשפעות ארוכות הטווח שלא נכנסות בקטגוריה של כאב, מה לגבי מחקרים שהמטרה שלהם לבחון את סף הכאב? מה לגבי ניסויים שהמטרה המוצהרת שלהם היא לבחון השפעות שלאחר המוות?

מעל הכל יש פה שאלה של מוסר. התרומה למחקר בטלה בשישים לעומת הנזק שנגרם לזכויות בעלי חיים. אבל יש פה שאלות נוספות שמתעוררות. המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מסבירים שבני האדם שונים מדי מבעלי החיים, לכן ניסויים כאלה אינם מועילים כהוא זה למחקר. כבר היו דברים מעולם, והתברר שתרופות שנוסו על בעלי חיים, גרמו בסופו של דבר לנזק לבני האדם. מעבר לכך, לא כל הניסויים בבעלי חיים מתחילים במטרה העליונה של הצלת חיים, ולא כל הניסויים נגמרים בתרופה שמאושרת או לא. מה לגבי קוסמטיקה, חומרי ניקוי או הדברה? חוק צער בעלי חיים קובע כי יש "להבטיח את מזעור הסבל הנגרם לבעל החיים ומניעת ניסויים מיותרים". לפי ההגדרה הזאת, כנראה שניסוי בבעלי חיים כדי לבדוק יעילותם של חומרי ניקוי, הוא לא ממש מיותר.

התומכים בניסויים בבעלי חיים, משתמשים בטיעון השחוק, שכך או כך הידע מצטבר ושאין באמת תחליף טוב יותר. האמנם? מסתבר שיש לא מעט חלופות, אפילו כאלה שבכלל לא מצריכות שימוש בבעלי חיים (!). כבר בשנת 1960, בערך בזמן שבו התחילו עם המנהג המגונה הזה, פורסם הספר "עקרונות לשיטות ניסוי הומאניות" על ידי שני חוקרים בריטיים. מה שאפשר לזקוף לזכותו של הספר, הם בעיקר שלושה עקרונות- להחליף, להפחית ולמזער. להחליף לגמרי זאת השאיפה.

בין החלופות, קיימים מודלים ממוחשבים וסימולציות ממוחשבות מתוחכמות (in silico). מעבר לכך, יש שימוש ברקמות, איברים ותאים שנתרמו, או כאלה שהוצאו בניתוחים, שיליות, ביופסיה, ואפילו גופות (in vitro). גם תרומתם של מחקרים אפידמיולוגים היא לא מבוטלת. ככה למשל גילו את הקשר בין עישון וסרטן הריאות, או בין כולסטרול וטרשת העורקים.

ההערכה היא כי בישראל מועברים למעבדות מדי שנה 500,000 בעלי חיים לצורכי מחקר. לא כולם יוצאים מהן. רק במעבדות האקדמיות בארץ, מוחזקים כמאה קופים שמשמשים בעיקר לניסויים בתחום חקר המוח, אחד מסוג הניסויים שיותר כרוכים בסבל רב וממושך. מאיפה בעלי החיים מגיעים למעבדות? יש כאלה שזה מקום העבודה שלהם והם אפילו עושים מזה כסף לא רע בכלל.  

מתוקף חוק צער בעלי חיים, הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים. על פניו הכל טוב ויפה. בפועל, הרכב המועצה כולל ברובו את מה שנקרא 'בעלי אינטרסים'- חברות תרופות, אנשים עם הרבה מאוד כוח, הרבה מאוד השפעה וגם הרבה מאוד כסף. בינתיים, לא אושרה בארץ אף חלופה לניסויים בבעלי חיים, להיפך. יותר ויותר ניסויים עדיין מאושרים.

                

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה