אם אתם תשושים, שוכחים דברים, מתעצבנים מכל שטות, מעשנים יותר מדי וצוחקים פחות מדי, חסרי סבלנות ומרגישים שאתם ממש, אבל ממש לא יכולים יותר, יכול מאוד להיות שגם לכם יש כזה. ולא כדאי לכם להתעסק איתו, כי אם זה הוא אתם, הוא ינצח. בסיפור הזה אין סוף טוב, הרעים מנצחים.

לחץ, בא והולך

סטרס (דחק או לחץ) שיש כאלה שאומרים שהוא המחלה של המאה ה-20, הוא אירוע שמפר את ההומיאוסטזיס, האיזון הפנימי שלנו. הגוף שלנו לעולם עובד לטובת השגת אותו איזון, אם זה במצבים של חום וקור למשל, אבל גם במצבים שהם לא פיזיים גרידא, כמו סטרס.

דרכי הסטרס לא מאוד נסתרות. זה יכול להיות כל דבר, אבל בהגדרה, גירוי הוא כל אירוע מלחיץ או אירוע שדורש הסתגלות מחודשת. לגירוי יש עוצמה, משך, מידת פתאומיות ונסיבות, כל אלה ישפיעו על התגובה שלנו. זה יכול להיות מלחמה, או אסון טבע, ובאותה מידה גם השגרה היומיומית. אירועים משמעותיים בחיים שיכולים להיות שליליים (שכול, גירושין) כמו גם חיוביים (לידה ,נישואים) נחשבים גם הם כטריגרים לסטרס. עם אלה החיוביים, מן הסתם, יותר קל להתמודד ולכן אפשר לסכם ולהגיד שככל שהאירוע יותר מפתיע, שלילי ופחות נשלט, כך התגובה שלנו תהיה יותר חריפה.

בספרות המקצועית ניתן למצוא מספר גישות לסטרס. מצד אחד יש את אלו המתמקדות בלחץ עצמו ובמה שעוברים בעת הלחץ. מצד שני ישנו המודל שמתעסק בגירוי, כלומר מה גורם לנו לסטרס. לפי אותו מודל זה עומס, קונפליקט, שינוי כלשהו או תחושה של חוסר שליטה.

במישור הפיזיולוגי, מי שנכנסת לפעולה ברגעי חירום היא המערכת הסימפתטית, חלק ממערכת העצבים המרכזית, שתפקידה בשעת לחץ להעביר את האנרגיה לאן שצריך ולמנוע בזבוז אנרגיה איפה שלא. מין מנגנון הישרדותי שכזה. שינויים במערכת הסימפתטית יכולים להיות דופק מוגבר, עליה בלחץ הדם, הזעה מוגברת וגם עליה ברמת מוליכים עצביים כמו אדרנלין (שמופרש במצבי לחץ ומצוקה) והורמונים כמו קורטיזול (שבאירוע טראומתי משפיע על תפקוד המוח).  

כשהמערכת הסימפתטית עובדת בפול גז לאורך זמן, המערכת החיסונית משלמת את המחיר ונחלשת. זה יכול לבוא לידי ביטוי למשל בשפעת והתקררות. אם הסטרס הוא ממושך, הגוף נכנס למה שנקרא 'תגובת התנגדות' ואז הוא פונה לניצול מאגרים קיימים של ויטמינים ומינרלים. זה שוחק את כל המערכות ויכול להפוך גם למחלות כרוניות כמו אולקוס, מחלות לב ומחלות לחץ דם.

ברמה הרגשית התגובות הן חרדה, דיכאון, כעס, תחושת חוסר אונים וחוסר שליטה, כשהקשה ביותר מביניהן היא הפרעה פוסט טראומתית (PTSD). ברמה הקוגניטיבית מדברים על בעיות בחשיבה, בריכוז ובזיכרון. ברמה ההתנהגותית זה משתנה ותלוי ברמת הלחץ. בלחץ מתון לזמן קצר התפקוד שלנו ישתפר, אבל זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. 

ים פרטי

דרכי ההתמודדות עם הסטרס הן מגוונות. מטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי שמציע התמודדות עם הסטרס, עם הרגשות הנלווים אליו ועם דפוסי חשיבה, דרך כדורי הרגעה (פסיכיאטריים או טבעיים), טכניקות הרגעה כמו מדיטציה ודמיון מודרך ועד פעילות גופנית.

אחת האופציות הקיימות המשלבות פעילות גופנית היא תרפיה באמצעות מים. טיפול במים זה לא דבר חדש, הוא קיים מאות שנים. כשמדברים על סטרס, פעילות גופנית במים היא בבחינת שתי ציפורים במכה אחת, כי גם לפעילות הגופנית וגם למים יש איכות מרגיעה. תחשבו על זה, לא סתם אנחנו מתחילים לשיר דווקא במקלחת. בין הטיפולים שקיימים היום אפשר למצוא למשל את הוואטסו (שיאצו במים), ג'הארה, הידרותרפיה וגם מיכלי ציפה, אבל תכף נגיע לזה.

למים עצמם יתרונות רבים. הטמפרטורה של המים מרגיעה ומשחררת, הלחץ שלהם (למשל בג'קוזי) הוא כמו סוג של עיסוי, ההתנגדות שלהם (בבריכה למשל) מחזקת את השרירים, מאפשרת תנועתיות, הרפיה והגמשת השרירים, מאזנת שווי משקל ועוד. טיפול במים גם מאוד מתאים לקיץ, אבל לא רק.

אז מה זה בעצם מיכלי ציפה? מיכלי הציפה קיימים ככלי טיפולי בערך משנות השבעים. בעולם זה נפוץ מאוד, בישראל יש בינתיים רק אחד במרכז ציפה שנקרא PRIVATE SEA. מבחינה טיפולית משתמשים בו לטיפול במתחים, ביעפת (ג'ט לג) ובעיות שינה בכלל, להרגעה, הקלה על דלקת פרקים, הגברת אנרגיה וקצב מחזור הדם, שיפור יכולת הריכוז וגם טיפול בהתמכרויות, פחדים ודיכאונות.  

המיכל קצת יותר גדול ממיטה רגילה והוא מכיל מים בגובה 25 ס"מ בטמפרטורת העור. המים מהולים ב 360 ק"ג של מלח מסוג מגנזיום סולפט, מה שלא משאיר ברירה אלא לצוף. למיכל דלת קלה אותה ניתן לסגור או להשאיר פתוחה. משך הציפה הוא 50 דקות והוא שווה ערך ל- 4 שעות שינה. ב- PRIVATE SEA זה הכי טוב שיש. מניסיון.

דלת נסגרת, דלת נפתחת

הרבה שיטות טיפול מדברות על ריפוי באמצעות הכוחות הטבעיים של הגוף, ציפה היא אחת מהן. בזמן הציפה במיכל, אם לדבר במושגים של סטרס, אין אף גירוי חיצוני. כל החושים במנוחה, המוח מנוטרל וכך הגוף מתאזן ונרפא מעצמו.  

למיכל הציפה מיוחסים מספר יתרונות. בתור התחלה הם מבטלים את אלמנט הגרביטציה, זה שעושה לנו הרבה בעיות בגוף (כאבי רגלים, גב, שרירים ומפרקים). באמצעות הציפה המוח עובר לטייס אוטומטי,  המערכת הסימפתטית מורידה הילוך, הדופק יורד, הדם זורם יותר טוב, ואנחנו (שכל מה שביקשנו זה קצת שקט) מצליחים להחזיר לעצמנו אנרגיות שבזבזנו על להיות בלחץ. 

אתם מכירים את זה שאתם קמים בבוקר עם רעיון גאוני שאיך יכול להיות שלא חשבתם עליו קודם? על זה אתם צריכים להגיד תודה לגלי התטא, גלים איטיים המופיעים בשלב הראשון של השינה ומאופיינים באסוציאטיביות, יצירתיות, השראה ואפילו הארות. זה מצב שבדרך כלל מגיעים אליו אחרי הרבה שנים של תרגול מדיטציה. לפי מחקרים, בזמן הציפה הגלים האלה מופיעים בתדירות יותר גבוהה ובזכות הציפה הכניסה למצב תטא מתרחשת הרבה יותר מהר. לפי אותם מחקרים זה מחזיק מעמד לפחות שלושה שבועות.  

יש תיאוריה שמדברת על זה שלמוח האנושי שלוש שכבות פיזיות, כל אחת בנויה אחרת ואחראית על דברים אחרים. לכאורה טובים השלושה מן האחד, אבל מסתבר שביומיום הם לא בדיוק מתקשרים ביניהם. ציפה הוכחה ככזאת שמשפרת את התקשורת בין שלושת החלקים.  

מחקרים הוכיחו שציפה מעלה ייצור של אנדורפינים ומפחיתה ייצור של כימיקלים הקשורים בסטרס, כמו אדרנלין וקורטיזול ובשל כך, ציפה חשובה ביותר בהחזרת ההומיאוסטזיס לגוף כי המערכת יכולה להקדיש את כל האנרגיות כדי להטעין את עצמה. זה בדיוק כמו שנגמרת הסוללה בסלולארי, רק שאותה אתם מטעינים כל יום. כאן, התמורה היא פיזית, רגשית, אינטלקטואלית ורוחנית.

התחושות לאחר הציפה הן אינדיבידואליות. בספר האורחים של PRIVATE SEA היו כאלה שתיארו את זה כאושר, שלווה, רגיעה, מדיטציה. היה אפילו מישהו שדיבר על גלגול נשמות, על חזרה לרחם, ואפילו מישהו שתיאר את זה כדלת לעולם הפנימי הרוחני. מה שבטוח, כולם בסוף כתבו תודה.  

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה