הוא רק נראה מחוספס מבחוץ. אבל מבפנים, הוא רך כמו חמאה. וברגע שמבשלים אותו, כל שאר הירקות יכולים רק להסמיק מקנאה.


סלק. טרי, מבושל, מאודה, אפוי, או במיץ. רק אל תשכחו את העלים.

שורשים

את הסלק הפראי, האב הקדמון של הסלק שאנחנו מכירים, אפשר היה למצוא ממש מזמן בצפון אפריקה ובחופי אסיה ואירופה. באותם זמנים, נהגו לאכול רק את העלים שלו, ולא את השורש. רומא היתה הציוויליזציה הראשונה שעשתה טבילת אש, והתחילה לאכול גם את השורש. בערך בסביבות המאה ה- 16 שאר אירופה גילתה את השורש הסגול, ובסביבות המאה ה- 19 הוא כבר הפך לחומר הגלם העיקרי לסוכר, ויש שאומרים שזה היה רק בזכות נפוליון. בערך באותו זמן, הסלק הגיע גם לארצות הברית. שם הוא חי באושר ועושר עד היום הזה.

את הסלק אפשר לגדל גם בקיץ, אבל הוא יותר טיפוס של חורף. לא ממש משנה לו אם זה מים מלוחים או מתוקים, העיקר שיהיו הרבה מים. כמו שאר ירקות השורש, גם הוא רגיש למחלות. הוא מנביט אחרי ששה ימים, וצריך עד ששה חודשים עמוק באדמה. אחרי זה הוא כבר מתחיל לאבד את זה.

במשפחת הסלקיים (Chenopodiaceae) יש עשרה מינים. העיקריים הם הסלק האדום (Beta Voulgaris Esculanta ), זה שאנחנו אוכלים וגם היחיד שעשה עלייה, סלק סוכר (Beta Vulgaris var Succhrina) זה שאחראי לייצור של 40%  מהסוכר הלבן בעולם, ויש גם אח אחד שוטה, אבל לא מדברים עליו.

  

דיפ פרפל
בורשט, המרק הרוסי המסורתי, הוא כנראה אחת הסיבות לחיים הארוכים והבריאים של הרוסים.
סלק מכיל רכיבים תזונתיים רבים שעוזרים לשמור מפני מחלות לב, מומים מולדים, וסוגים שונים של סרטן, במיוחד סרטן המעי. וכל זה בזכות הפיגמנט שמעניק לו את הצבע הארגמני הזה שנקרא בטאציאנין (
Betacyanin), שזכה בצל"ש על מלחמתו בסרטן.

למשל, מחקר אחד בדק את ההשפעה של תזונה עשירה בסלק, על בעלי חיים שסבלו מסרטן המעי ומכולסטרול גבוה. בקבוצת הסלק, החוקרים מצאו נוכחות גבוהה יותר של שני שומרי הראש העיקריים של הכבד, האנזים גלוטתיון פרוקסידאז (
Glutathione Peroxidase) והאנזים גלוטטיון טרנספראז (Glutathione-S-Transferase). ולמה בכלל הכבד צריך שומרי ראש? כי בתור איבר הטיהור של הגוף, הרבה חומרים רעילים מתפרקים דווקא אצלו, וזה תהליך שמייצר לא מעט רדיקלים חופשים. 2 האנזימים האלה הצליחו לצמצם את הנזק. במחקר אחר, שבדק את ההשפעה של מיצי ירקות שונים על חולי סרטן, מצאו שמיץ סלק הצליח למנוע היווצרות של מוטציות בתאים.

תכולת הסוכר בסלק היא הגבוהה מבין כל הירקות, אבל כשזה מגיע לקלוריות, הוא שם את רובם בכיס. כוס אחת של סלק מבושל (170 גרם) מכילה כ- 70 קלוריות, 35% מהצריכה היומית המומלצת של חומצה פולית, 25% מהצריכה היומית המומלצת של מגנזיום, 15% מהצריכה היומית המומלצת של אשלגן, 15% מהצריכה היומית המומלצת של סיבים תזונתיים, 10% מהצריכה היומית המומלצת של ויטמין C, 10% מגנזיום ו- 10% ברזל.

אבל, סלק גם שייך לקבוצה קטנה של ירקות שמכילים אוקסאלאטים (Oxalates), חומר טבעי שנמצא בגוף שלנו וגם אצל בעלי חיים וצמחים. בריכוז גבוה מדי, החומר הזה עלול להצטבר לגבישים ולגרום לבעיות בריאותיות. מהסיבה הזאת לאנשים שסובלים מבעיה בכליות או בכיס המרה, לא תמיד מומלץ לאכול סלק. יש גם מחקרים שמראים שאותם חומרים עלולים להפריע לספיגה של סידן בגוף, אבל מחקרים אחרים מראים שאם מערכת העיכול שלנו בריאה, ושאם אנחנו לועסים כמו שצריך ונהנים מהארוחה, זה ממש זניח.

סלק מבשלים מעט. מחקרים מראים שחום לא עושה לו טוב. גם לא לנוגדי חימצון. הקליפה עוזרת לשמור על כל נוגדי החימצון, ככה שמומלץ לקלף אותו רק אחרי הבישול. אם הוספתם לו מלח אל תתפלאו שהוא נראה קצת דהוי. אבקת אפיה תחזיר אותו להיות סגול ככה. ותוספות עם חומציות גבוהה, כמו חומץ מיץ לימון יבהירו אותו בחזרה. מיץ לימון גם אמור להסיר את הכתמים. ואם התמכרתם, אל תבהלו. יש לזה שם (Beeturia). זה אמנם יהפוך את השתן (וגם דברים אחרים) לסגולים, אבל זה לא מסוכן.

          תעודת זהות


ידוע בציבור
: סלק
שם בוטני:
Beta Voulgaris Esculanta
משפחה:
סלקיים
מוצא: צפון אמריקאי
עונה : כל השנה
מה אוכלים?: שורש + עלים
מילה מהסינים: מתוק טחול קיבה לבלב. מרגיע מחזק מזין את המוח. דם מחזק צ'י מחזק מערכת עיכול לב מנקה כבד

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה