Write a comment

 

בדרך כלל כשאנחנו סובלים מאיזה שהיא בעיה אנחנו יודעים את זה. במקרה של ריח רע מהפה (הליטוסיס – Halitosis) המצב הוא הפוך. מי שסובל מהבעיה ומי שיודע על קיומה זה כולם, חוץ מזה שיש לו אותה. הליטוסיס היא בעיה שמטרידה מיליונים שמוציאים מיליונים על מסטיקים סוכריות, מי פה ושטיפות. בערך רבע מהאוכלוסייה הבוגרת סובלת ממנה, ובערך רבע מהאוכלוסייה רק מדמיינת שהיא סובלת ממנה (הליטופוביה).

חיידקיאדה

לפעמים ריח רע מהפה (באשת) עשוי להיות סימפטום לבעיה אחרת. במקרה הטוב זה יהיה רק דלקת חניכיים, במקרה הרע- מחלת ריאה (ריח של דלק) או בעיה בכבד או בכליות (ריח של דג). הרוב המכריע של המקרים נגרם בשל היגיינת פה לקויה, צום, תרופות, סתימות, שיניים תותבות, או עישון שאמנם הורג חלק מהחיידקים, אבל כשהבעיה של הריח כבר קיימת, זה בערך כמו לשים דאודורנט כשמזיעים.

בניגוד לדעה הרווחת, הליטוסיס לא נגרם בגלל בעיות קיבה או בעיות עיכול ולו מהסיבה הפשוטה שהוושט הוא צינור סגור, שהתנועה בו היא חד כיוונית. לרוב המקרים (85%-90%) של הליטוסיס אחראים החיידקים בפה. בחלל הפה יש מאות חיידקים מסוגים שונים. חלק מהם חיוניים לנו, כדי למשל לחסל חיידקים רעים, או לתהליך פירוק המזון.

בתהליך פירוק המזון, החיידקים ניזונים בעיקר מחלבונים וקצת מסוכר. בשלב הזה, נוצרות התרכובות שמפיצות את הריח. תרכובת אחת היא מימן גופרי שמריחה כמו ביצים מקולקלות, או מתיל מרקפטן וסקטול שנמצאות בצואה (שתיהן תרכובות רעילות שעשויות לגרום למחלות). קדברין היא תרכובת שנוצרת בתהליך הריקבון של גוויות, או פוטרסין שנמצאת בבשר רקוב.

סביר להניח שאף אחד לא יגיד לכם את זה, אבל כדי לדעת אם גם אתם סובלים מזה, אתם יכולים פשוט לנסות לשאול. אם אתם מתביישים לשאול, או חוששים מהתשובה, אפשר לנסות לבדוק את זה באמצעות חוט דנטלי. כדי לדעת בוודאות אם גם אתם נכנסתם לסטטיסטיקה, בדיקה מקצועית יותר היא מדידה של אנזים בטא גלקטוזידאז ברוק באמצעות דגימות רוק מאזורים שונים בחלל הפה.

יש לעיין בעלון לצרכן...

בדיקה כזאת גם יודעת להגיד איפה בדיוק יושבים החיידקים, מה שמאוד עוזר לטיפול. אם הבדיקה מצביעה על בעיה בחניכיים או בשיניים, ניתן לטפל בזה בצורה פשוטה כמו צחצוח השיניים והלשון, ניקוי באמצעות חוט דנטלי וביקורים תכופים יותר אצל רופא השיניים. שמירה על היגיינת הפה מתאימה כמובן, גם למניעה. אבל חשוב לא להגזים, הרבה פעמים עודף היגיינה גורמת ליובש בחלל הפה ומחריף את עוצמת הריח. בנוסף ישנן טיפות ושטיפות, חלקן כימיות וחלקן טבעיות, שמכילות חומרים אנטי בקטריאליים. בעבר היה נהוג השימוש בתרופה שנקראת כלורקסידין, שנחשבת יעילה מאוד. הבעיה, שתופעת הלוואי שלה היא שינוי צבע השיניים.

ברפואה המשלימה אומרים, אם אתה לא יכול לנצח אותם, הימנע מהם. אוכל מתובל מאוד למשל, הוא בדרך כלל גם מסריח (שום, בצל) אבל גם משאיר שומן בפה, שזה אומר ריח רע שלא מתנדף בקלות. גם בירה, קפה ואלכוהול נמצאים ברשימה השחורה. הפעם לא בגלל הריח, אלא בגלל שהם משאירים משקעים שנצמדים לשיניים.

כל צמחי המרפא שמכילים כלורופיל מתאים לטיפול בהליטוסיס. הם מנקים את הדם (למקרה שהמקור לריח הוא זיהום) ומנטרלים ריחות. צמחים כאלה הם אלפלפה, פטרוזיליה, מרווה, מנטה (נענע), רוזמרין ושמן עץ התה שאפשר להכין מהם חליטות. מרווה ורוזמרין נחשבים גם כצמחים אנטי-אוקסידנטים.

כלורופיל טהור ניתן לצרוך גם בצורה של תוסף מזון. בנוסף, ניתן להשתמש בתוספי מזון כמו קו-אנזים Q10שמטפל בכל הבעיות הקשורות לחניכיים, או כמוסות אסידופילוס, שמכילות חיידקים טובים.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.