Write a comment
את ההתחממות הגלובאלית כולנו כבר מכירים. אנחנו מכירים את הגורמים, את ההשלכות ויודעים פחות או יותר מה כל זה אומר. גם את תופעת השמנת היתר אנחנו מכירים לא רע בכלל. אבל מה הקשר בין שתיהן? לפי מכתב שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי the Lancet, השיעורים הגדלים של מגיפת השמנת היתר הם המזהם הסביבתי החדש.
המכתב מרמז כי הגאות במגיפת השמנת היתר, מתגרמת למדדים סביבתיים כמו צריכת יתר של שמן, מזון ומשאבים אחרים ובסופו של דבר לעליה בפליטה של פחמן וגזי חממה נוספים. פיל אדוארדס (Phil Edwards), סטטיסטיקאי מבית הספר להיגיינה בלונדון ואחד החתומים על המכתב, מסביר כי התרומה לכאורה של השמנת היתר היא משמעותית. באוכלוסיות בהן שיעורי השמנת היתר הם גבוהים, אנחנו מדברים על עליה של 460 קלוריות בצריכה יומית לאדם ועל צריכת אנרגיה שגבוהה ב- 18%. במונחים של זיהום סביבתי, ההשפעה היא ברורה. זה אומר יותר מזון, תהליכי ייצור אינטנסיביים יותר, ושימוש גדול יותר בתחבורה.
המכתב מעורר התנגדות רבה בקרב תזונאים ומומחים לתזונה, שטוענים שהגורמים לבעיות הסביבתיות ידועים היטב והם לא קשורים לתוספת של אותן 460 קלוריות שכל כך צורמת לאדוארדס. לפי ההערכה, רבע מהמזון שמיוצר בארה"ב הולך לפח. במילים אחרות, הרוב המכריע של עודף ביצור של מזון נובע מהשלכת מזון ולא מהשמנת יתר. עוד הם טוענים, שהמחקר שעליו מבוסס המכתב, הוא הרבה יותר חשוב ומעניין.
במחקר המדובר, אדוארדס ועמיתיו יצרו מודל היפותטי, שמחלק את הכמות הכללית של גזי חממה, בערך 42 ביליון טונות, באופן שווה בין אוכלוסיית העולם. לפי החישוב הזה, כל ביליון אנשים אחראים בערך לפליטה של 7 ביליון טונות גזי חממה בכל שנה. אדוארדס מעריך כי חמישית מגזי החממה האלה נפלטים בתהליכי יצור של מזון, בסך הכל 1.4 ביליון טונות, מספר שלפי המודל רק ילך ויגדל בכל שנה. ככל שהאוכלוסייה הופכת כבדה יותר, הוא מסביר, יותר אנרגיה ממזון נדרשת לשמור על המסה. הוא לא מפנה את האצבע המאשימה כלפי אותם אנשים שסובלים מהשמנת יתר, אלא מאמין שהאוכלוסייה צריכה לגלות אחריות ולהיות מודעת לקשר בין פליטת גזי חממה ועודף משקל. מבחינתו, המשוואה היא מאוד פשוטה.
האומנם? מומחים לתזונה טוענים שאדוארדס שכח להכניס למשוואה הזאת גורמים אחרים שיכולים להשפיע על התמונה הכללית. זה נכון שאנשים שסובלים מהשמנת יתר באמת אוכלים יותר, ואפשר אפילו להבין שהם משתמשים ביותר משאבים טבעיים, אבל זה לא רק נושא סביבתי. במצב כמו שהוא היום, במידה מסוימת כולנו עול לסביבה, בלי קשר למה מראה המשקל.
אבל מה שאולי מטריד יותר מהכל, היא הסטיגמה שעלולה להיווצר בעקבות הרעיון שאנשים שסובלים מהשמנת יתר הם בעיה סביבתית ממדרגה ראשונה. גם ככה יש מספיק סטיגמות שקשורות להשמנת יתר, ואנחנו צריכים להיזהר מליצור את הקשר בין השמנת יתר ובין ההתדרדרות הסביבתית. יותר מזה, יש אפילו כאלה שטוענים ששיעורי השמנת יתר עולים בגלל מסרים שליליים כמו זה, ובזכות מדיניות מפלה.
אדוארדס מסביר בתגובה כי הכוונה לא היתה לפגוע. מבחינתו, הפתרון לבעיה מונח בעיקרו בפיתוח ערים עם מרכזים עירוניים, בהם אפשר לעודד מודעות לתחבורה אקטיבית, כלומר מדיניות תחבורה שמעודדת אנשים ללכת ולדווש יותר. מומחים אחרים טוענים שאפילו אם זה נכון, ספק אם תהיה לכך השפעה משמעותית. ברמה האישית, אם זה מה שיגרום לאנשים שסובלים מהשמנת יתר להתחייב להוריד במשקל, הרווחנו.
