אנחנו בדרך כלל שומעים על פעילים סביבתיים שמארגנים כנסים להעלאת מודעות, אוספים חתימות לעצומות, מפגינים מדי פעם, אבל באופן כללי מתנהלים בצורה מאוד ידידותית, ולא רק עם הסביבה. לא זה המקרה עם החזית לשחרור כדור הארץ (the Earth Liberation Front).
הכל התחיל לפני 16 שנה, בפגישה של פעילים בברייטון, דרום אנגליה. כיום הארגון הקיצוני שהקימו נחשב לאיום הטרור מבית מספר 1 בארצות הברית, ומתואר כמעט במימדים של אל קעידה. הם אפילו נתנו השראה לפורעי החוק בספר 'שלטון הפחד' (State of Fear) משנת 2004.
כשהארגון הוקם בשנת 1992, הוא עוצב לפי אותם עקרונות של ארגון בריטי סביבתי אחר (Earth First!) שעל חורבותיו הוקם. מחתרתי, ללא מנהיג, כזה שממש קשה לתפוס אותו על חם. בתוך שנתיים הארגון כבש את יבשת אירופה, ועד אמצע שנת ה -90 גם את קנדה וארצות הברית.
האג'נדה שלהם זה לא משהו שלא שמענו מארגונים סביבתיים אחרים. הם נגד רווח אישי על חשבון הרס סביבתי, נגד ניצול משאבים טבעיים מתכלים, לטובת הון פרטי. בין הסיסמאות היותר משומשות שלהן 'יש קרוב לששה ביליון בני אדם על היקום, כמעט שליש מהם חיים בעוני וברעב',ו- 'הגיעה השעה להחליט מה חשוב יותר, היקום, או הרווחים של אלה שמשמידים אותו'. אבל, הדרך שלהם היא קצת אחרת. יש כאלה שמגדירים אותה כוונדליזם טהור, בארצות הברית הפעילות שלהם מוגדרת כאקו-טרוריזם, פעילות אלימה ולא חוקית עם אוריינטציה סביבתית. לפחות יש להם קו אחד אדום. בלי אנשים ובלי בעלי חיים.
בשבוע בו אחד מהפעילים בארגון הורשע בסיוע להרס מעבדה באוניברסיטת וושינגטון המוערך בשווי 7 מיליון דולר (מה לא עושים בשביל עצי צפצפה מהונדסים גנטית), ופעילים אחרים הואשמו בהצתה של אחוזות יוקרה ידידותיות לסביבה בסיאטל בשווי 7 מיליון (מה לא עושים בשביל דגי סלמון שנמצאים בסכנת הכחדה), הדאגה שארצות הברית אי פעם תוכל להתמודד עם האיום רק גוברת.
לפי הערכות ה- FBI, החברים בארגון אחראים ללמעלה מ 1,200 פעולות לא חוקיות (שלא לומר קרימינליות) בארצות הברית, ששוויין הכולל מוערך בכ- 100 מיליון דולר. הערכות אחרות מדברות על סכום כפול. אחרים טוענים שלמספרים האלה אין שחר, שהאיום נופח מעבר למידות שלו, רק בשביל להכתים את שמן של קבוצות ירוקות מהזרם המרכזי, שהפעולה הכי קיצונית שהן עשו היא מסע יחסי ציבור נגד מה שהם מכנים 'צריכת היתר הבזבזנית וחסרת המצפון של החברה האמריקאנית'.
הפעולות היותר קשות של הארגון כוללות הצתה של ג'יפים מסוג האמר בשווי של 5 מיליון דולר בחוף המזרחי בשנת 2003 במסגרת קמפיין נגד כלי רכב מסוג זה, והצתות בבניין מגורים חדש בסן דייגו באותה שנה. שם, שווי הנזקים נאמד בכ- 50 מיליון דולר. מאז הם "הורידו פרופיל". הפעם האחרונה שהם עשו כותרות היתה בחודש מארס 2006, הצתה בבניין מגורים בקנדה, שווי הנזק מוערך בכ- 200,000 דולר. עכשיו הם חזרו, בדיוק כשהדאגה מהשינויים האקלימיים והצריכה של משאבים טבעיים הם בבחינת היסטריה המונית.
בארץ אנחנו לא מכירים דברים מסוג זה, גם לא משהו שמתקרב לזה. נעשות לפעמים פעולות לא חוקיות, אבל הן בטח לא פעולות שמסבות נזקים בסדר גודל כזה. הכי רחוק שהגענו היה לחסום את הטרקטורים בחוף פלמחים וברמת חובב, או תקרית אורנה בנאי במכון ויצמן. אבל אין כאן באמת מחתרת. יש יותר אקטיביזם ופחות ונדליזם.
מעניין אם חברי הארגון יודעים שגם הצתות גורמות לשחרור פחמן מזהם לאוויר, מעניין מה הם חושבים שזה עושה לתדמית של המאבק הסביבתי (הלגיטימי).