Write a comment
כולנו מעריכים חוש הומור טוב. לפי מחקרים, אנחנו אפילו מעדיפים את בן הזוג שלנו מצחיק יותר מאשר יפה. אבל הומור הוא הרבה יותר מזה. יש לו תפקיד חברתי, פיסי ואפילו הישרדותי.
מה זה הומור ולמה הוא כל כך חשוב? (כמעט) כל מה שרציתם לדעת על צחוק..
העולם מצחיק, אז צוחקים
מחקר שנערך בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מצא שאנחנו צוחקים בין 16 ל- 18 דקות ביום. לפי מחקר שנערך לא מזמן, היום אנחנו צריכים להגיד תודה אם אנחנו מגיעים ל- 6 דקות. העובדה הזאת הצליחה לסקרן את החוקרים מספיק בשביל לערוך עוד מחקרים בנושא. אבל במקום לשאול מה נשתנה בין אז לעכשיו, הם בדקו למה בכלל אנחנו צוחקים.
אולי קשה להאמין, אבל הנושא שהצליח לתסכל את גדולי הפילוסופים במשך 2,000 שנים, הגיע סוף סוף למעבדה. החוקרים סורקים מוחות, מדגדגים תינוקות, שימפנזות וחולדות. מראים למשתתפים פרקים של סאטרדיי נייט לייב ויוצאים לרחובות כדי לגלות מה כל כך מצחיק אותנו.
הם גילו שקופים צוחקים כשהם משחקים ורודפים אחד אחרי השני, ושחולדות מאוד אוהבות שעושים להן נעים בגב וכולן חזרו בשביל עוד. אבל מה שהם גילו לגבי בני אדם, הוא משהו שפלאטו, אריסטו, הובס, קאנט ופרויד לא הצליחו להסביר.
מסתבר שלצחוק יש מעט מאוד במשותף עם הומור. נכון, אנחנו צוחקים כשהמוח שלנו מזהה בתהליך לא מודע תבנית מפתיעה, מקורית או לא צפויה. אבל התפקיד האמיתי של צחוק הוא חברתי, ושצחוק הוא מנגנון כל כך עוצמתי, קדום, ומהימן, כי קשה לזייף אותו.
במידה מסוימת, צחוק היה אפילו מה שעזר לאבות אבותינו להינצל ממלתעותיו של אריה. במונחים אבולוציוניים, היכולת לזהות תבניות בצורה מהירה ולא מודעת היא תכונה שאין לה מקבילה בממלכת החיות. העובדה שאנחנו, בני האדם, כן יכולים לעשות את זה, אפשרה לנו להסתגל הרבה יותר מהר לנסיבות חדשות, גם אם הנסיבות האלה הן אריה. כי כשאנחנו מאוימים, אנחנו צריכים בני ברית. צחוק הוא אחד מהם.
צחוק הוא לא תגובה אינטלקטואלית לשנינות. הוא לא על להבין את השורה התחתונה. הוא כלי הישרדותי אינסטינקטיבי שיש רק ליצורים חברתיים. חומר סיכה חברתי. דרך לעשות חברים. איתות שאנחנו מוכנים לאינטראקציה חברתית ידידותית.
החוש השישי?
לצחוק יש השלכות רבות, אבל החשובה שבהן היא כנראה על התפתחות ילדים. ילדים צוחקים מגיל ארבעה חודשים, הרבה לפני המילה הראשונה ובערך 300 - 400 פעמים ביום. והם עושים את זה בדיוק כמו מבוגרים, לפי אותו מנגנון של תבנית מפתיעה. אפילו הצחוק המוקדם ביותר (קו קו..), בנוי על העיקרון של הפתעה וחזרה.
ובגלל שאי אפשר להגיד שתינוקות מבינים שנינות או ציניות או בכלל כל מה שקשור בשפה, זה שוב מוכיח שהתפקיד של צחוק הוא חברתי. למעשה, צחוק הוא אינדיקציה להתקדמות בשלבים התפתחותיים, כאשר השלב האחרון של ההתפתחות, הוא הבנת הומור ורבאלי, הומור שקשור בשפה.
כשאנחנו מתבגרים, המנגנון של הומור נשאר אותו דבר. אבל בגלל שאנחנו חכמים יותר או לפחות בעלי ניסיון, כנראה שנצחק ונהיה מופתעים מתבניות קצת אחרות. ולמרות שאנחנו יכולים להסביר איך ולמה אנחנו חושבים שמשהו הוא מצחיק, התפיסה של משהו כמצחיק עדיין נשארת אישית ומשרתת פונקציות חברתיות.
לצחוק בקול גדול
ואם דיברנו על אותה תבנית שמצליחה להפתיע ולהצחיק אותנו, באה יוגה צחוק ואומרת ההיפך. צחוק אמיתי בא מהבטן ולא מהראש. מי שפיתח את היוגה צחוק הוא ד"ר מאדן קטריה, רופא הודי שערך ניסוי שהוכיח שאנחנו לא באמת צריכים גירוי חיצוני בשביל לצחוק. ביוגה צחוק לא באמת עושים יוגה, אלא משתמשים יותר בעקרונות של היוגה. לעשות דברים דרך הגוף ולא דרך הראש. ומה לגבי הימים האלה שכלום לא מצליח להצחיק אותנו? סאנדיי בלאדי סאנדיי למשל? הצחקתם אותו. מאז שנת 1998 ביום ראשון הראשון בחודש מאי קטריה וכל שאר הצוחקים מתגלגלים מצחוק כל היום, לכבוד יום הצחוק העולמי.
מהבטן או מהראש, העיקר שלא נשכח לעשות את זה מדי פעם, כי מבחינה פיסית לצחוק יש לא מעט יתרונות. ולמרות שאנחנו יודעים להבדיל בין צחוק ספונטאני למאולץ, הגוף לא יודע לעשות את האבחנה הזאת.
אינטואיטיבית, אנחנו יודעים שלצחוק זה טוב. אבל, יש לזה גם גושפנקא מחקרית. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה (California) הוכיחו שצחוק מחזק את המערכת החיסונית, הוא אחת הדרכים הטובות להקל על סטרס, הוא מעלה את רמת החמצן בגוף (מה שטוב למערכת הנשימה ולכל השאר), הוא יכול לעזור להפחית לחץ דם, הוא מגביר שחרור של סרוטונין ואנדורפינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף), הוא מפעיל את שרירי הבטן, הפנים והאיברים הפנימיים, ולפי מה שאומרים שעה שלמה של צחוק שורפת 500 קלוריות. רק בזהירות, היו כבר כמה אנשים שמתו מזה (Fatal Hilarity).
