Write a comment

 

אתם פותחים את הבוקר עם כוס מים פושרים וקצת לימון כדי לנקות את הקיבה, וממשיכים רק עם מה שהוא או חי, או טבעי, או אורגני, או מונבט. מי שמסתכל מהצד יכול רק לקנא. אבל האמת שאין במה. זאת הפרעת האכילה של הדור החדש. קוראים לה אורתורקסיה. (Ortho= נכון ביוונית).

שלא תבינו לא נכון. ד"ר סטפן ברטמן (Stephen Bratman), רופא MD מארה"ב וסופר של מספר ספרים בנושא בריאות, ומי שטבע את המונח, אוהב אוכל בריא. הוא רק לא אוהב שזה יוצא משליטה. הוא לא אוהב שאנשים רואים בתזונה שלהם דרך להרגיש טהורים, נקיים, אפילו רוחניים. הוא לא אוהב שכשהם אוכלים משהו שלא נמצא ברשימה המצומצמת שלהם, הם מרגישים אשמה וחרדה. הוא לא אוהב שהם נמנעים ממפגשים חברתיים, אם יש להם יסוד סביר להניח שעל השולחן יהיה מונח משהו שהם לא מוכנים להכניס לפה.

בין אם זו הפרעת אכילה, או ביטוי למשהו עמוק ומושרש יותר, כמו למשל הפרעה כפייתית שרק במקרה הביטוי שלה הוא אוכל, מדובר בבעיה. ברטמן טוען שהסכנה האמיתית היא נפשית. אבל גם הצד הפיסי לא מקופח. כשהתזונה הופכת לקיבעון היא מחלישה גם את הגוף. למרות שהתזונה באורתורקסיה היא בריאה, יכול להיווצר מצב של חוסרים בגוף בגלל כל אותם דברים שנמנעים מהם, זה יכול להתפתח לדיכאון, ולפי ברטמן אפילו לאנורקסיה אותרורקסית.

גם גברים וגם נשים יכולים לסבול מאורתורקסיה, אבל בניגוד להפרעות אכילה מהדור הישן, בהן המניע הוא לעמוד בסטנדרטים חברתיים יפים ורזים, במקרה של אורתורקסיה ההפחתה במשקל היא משנית. במקרה של אורתורקסיה הבעיה היא האיכות ולא הכמות. המניע הוא להיות נקי ובריא, פחות להיות רזה.

אורתורקסיה לא מתחילה ביום. היא מתחילה בשינוי מתון. בהיצמדות לדיאטת בריאות אופנתית כזאת או אחרת. אבל, עם הזמן השינוי מחריף. אם בהתחלה נמנעים מכל מה ששמן או מעובד, זה מגיע עד הימנעות מכל מה שאינו חי או טרי. היא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהימנעות רק מקבוצת מזון אחת.

לאורתורקסים אין אכילה אינטואיטיבית. יש אסור ומותר, בריא ובעיקר לא בריא. ויש הרבה עיסוק באוכל. אכילה אינטואיטיבית זה להיות קשוב למה אתה רוצה לאכול, עד כמה אתה רעב ומתי אתה שבע. אורתורקסים מאבדים את ההנאה מאכילה. הם הולכים נגד הרוח. נגד מה שהגוף רוצה או צריך. כי כניעה לרצון מתפרשת כאובדן שליטה.

מי נמצא בקבוצת סיכון? אנשים פרפקציוניסטים, עם הרבה כוח רצון, נטייה להגזים והערכה גבוהה לדימוי גוף. כדי לדעת פחות או יותר איפה אתם עומדים, ברטמן בנה כלי אבחון שכולל שאלות כמו: האם איכות המזון חשובה לכם יותר מהטעם שלו? האם אתם נמנעים מהשתתפות באירועים בגלל האוכל? האם אתם מקדישים זמן רב לתכנון המזון? אפילו כמה ימים מראש? האם הצמדות לתזונה נותנת תחושה של שליטה עצמית?

לפי הרטמן, אם ענינו למעלה משלוש תשובות חיוביות, כנראה שיש לנו בעיה. אבל יש לא מעט ספקות לגבי השאלות האלה, כי רובנו מתעסקים עם אוכל ברמה כזו או אחרת, וזה עדיין לא אומר שאנחנו אורתורקסים. בוא נסכם את זה ככה, זה לא שהבריא כבר לא בריא. הוא בריא. אבל במידה. כל עוד הוא לא מוקצן ובא על חשבון דברים אחרים.


מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.