איך להיות מאושרים יותר?

אנשים חוקרים את האושר לפחות מאז שנת 1950. השנה שבה גילו שדופמין הוא שם נרדף לרגשות חיוביים. 20 שנים אחרי הדופמין, הדבר הכי חם בסביבה היו האנדורפינים, משככי הכאב הטבעיים של הגוף שגם הם איכשהו קשורים לדבר הזה שכולנו מחפשים.

אנשים חוקרים את האושר לפחות מאז שנת 1950. השנה שבה גילו שדופמין הוא שם נרדף לרגשות חיוביים. 20 שנים אחרי הדופמין, הדבר הכי חם בסביבה היו האנדורפינים, משככי הכאב הטבעיים של הגוף שגם הם איכשהו קשורים לדבר הזה שכולנו מחפשים. ולמרות שהפסיכולוגיה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לפרק את מערכת היחסים בין אושר לפעילות מוחית, דבר אחד ברור. לפחות עד גבול מסוים, אנחנו יכולים להשפיע על מה שקורה לנו שם בפנים.

אם להגיד את זה בצורה הכי פשוטה, אושר זה הרגל. ואם הוא באמת כזה, יכול להיות שאנחנו יכולים לאמן את עצמנו להיות קצת יותר מאושרים?

שמאל ימין

אושר הוא התחושה שאנחנו הכי מחפשים, אבל כנראה שהוא גם התחושה הכי פחות מובנת. לפחות בשנים האחרונות, מחקרים קוגניטיביים הגיעו לכמה פריצות דרך בפענוח תעלומת האושר האנושי.

אחד מהם למשל מצא ש- 60% מהנטייה שלנו לחפש רגשות חיוביים, היא בגלל שככה הטבע עשה אותנו, וכל השאר הוא עניין של חינוך. מה שאומר שהרבה מהיכולת שלנו להרגיש אושר תלוי ברגשות ובמחשבות. הבעיה, לפי אותו מחקר, היא שאנחנו לא ממש טובים בלדעת מה יעשה אותנו מאושרים.

ההתפתחויות של השנים האחרונות בטכנולוגיות סריקות המוח, עזרו לחוקרים לחבר חלק נוסף בפאזל הזה שנקרא אושר. מחקר שנערך בשנת 2003 באוניברסיטת וויסקונסין (Wisconsin) הצליח לזהות פעילות גבוהה בצד השמאלי של המוח אצל נזירים שעשו מדיטציה. המסקנה שלהם היתה שהאונה הימנית של המוח קשורה ברגשות שליליים, והאונה השמאלית קשורה לחיוביים.

מחקר שנערך שנה מאוחר יותר באוניברסיטת אוהיו (Ohio) חיזק את אותם ממצאים. המחקר הזה גילה שאפילו אם אנחנו רק חושבים על רגשות, אנחנו מצליחים לעורר תגובה נוירולוגית. כשהמשתתפים בניסוי חשבו על צחוק, המעגלים החשמליים בצד השמאלי של המוח התעוררו. כשהם חשבו על בכי, הגדה הימנית של המוח התעוררה.

חצי הכוס
גם מחקרים אחרים מראים שלמוח שלנו יש מוח משל עצמו, שמתפתח בהתאם להרגלים שאנחנו מאמצים. מעיין חומרה שמצד אחד בנויה לעשות את הכי טוב מכל מצב, אבל מצד שני נוטה לתייק כאמת דברים שאנחנו שומעים או חושבים הרבה פעמים, אפילו אם לא נכונים. זה שחלק מהמוחות טובים יותר וחלק פחות, זו כבר שאלה של גנטיקה.

בכל מקרה, זה אומר שיש לנו שליטה מסוימת על התוצאות, למרות שרוב הזמן אנחנו לא מרגישים ככה. אם ההרגלים או המחשבות שלנו מייצרים את הגישה, הגישה מייצרת את ההשקפה, וההשקפה יוצרת את הנסיבות, זה נשמע רק הגיוני לשנות את ההרגלים. וכנראה שזה אף פעם לא מאוחר מדי. מחקרים מראים בעקביות שלמוח יש יכולת בלתי נלאית לייצר תאים חדשים ולסגל תבניות חשיבה חדשות.

אז איך באמת נהיים מאושרים? אין פתרון מהיר, או כדור שיכול לעשות את זה במקומנו, אבל יש דברים שיכולים לעזור לנו. למשל, מחקרים מראים שלאנשים שמחייכים (אפילו אם לפעמים הם מכריחים את עצמם) יש גישה חיובית יותר לחיים. גם לאנשים שמדברים בחיובית וחושבים בחיובית, העניינים קצת יותר פשוטים. מה ההיגיון? פסימיים מתלוננים על הבעיות. אופטימיים חושבים איך לפתור אותן.