דארווימאניה – 150 שנה לתורת האבולוציה

תתכוננו לכובעי דארווין, חולצות דארווין, בובות דארווין, ושוקולד דארווין. וגם להרבה נאומים וספרים. באחד ביולי יפתחו החגיגות לציון יום השנה ה- 150 מאז הגילוי של הבחירה הטבעית ומאז פרסום "המקור", יצירת המופת של דארווין 'על הטבע של המינים' (On the Origin of Species). החגיגות ימשכו שנה וחצי נון-סטופ, ואם הכל יתנהל כשורה, הדבר היחיד שיפריע להן יהיו החגיגות לציון יום הולדתו ה-200 של דארווין (12.2).

תתכוננו לכובעי דארווין, חולצות דארווין, בובות דארווין, ושוקולד דארווין. וגם להרבה נאומים וספרים. באחד ביולי יפתחו החגיגות לציון יום השנה ה- 150 מאז הגילוי של הבחירה הטבעית ומאז פרסום "המקור", יצירת המופת של דארווין 'על הטבע של המינים' (On the Origin of Species). החגיגות ימשכו שנה וחצי נון-סטופ, ואם הכל יתנהל כשורה, הדבר היחיד שיפריע להן יהיו החגיגות לציון יום הולדתו ה-200 של דארווין (12.2). 

ולמרות שמאז אנחנו משתמשים במונחים כמו אבולוציה ובחירה טבעית כדי להסביר כמעט כל תופעה בטבע ובכלל, יכול להיות שדארווין גנב את ההצגה.

המקור הלא מקורי
עם כל הכבוד לדארווין, הוא לא היה הראשון שדיבר על אבולוציה. סבא שלו, ארסמוס דארווין (Erasmus Darwin) דיבר על זה בסביבות סוף המאה ה- 18. הנטורליסט הצרפתי ז'אן בפטיסט למארק (Jean-Baptiste Lamarck) דיבר באותם מונחים בתחילת המאה ה- 19, הוא רק לא ידע להסביר איך ולמה זה קורה.

גם הבחירה הטבעית, הרעיון הגדול של דארווין, לא ממש היה שלו. לפחות שניים אחרים, רופא שנקרא וויליאם וולס (William Wells) וסופר שנקרא פטריק מתיו (Patrick Matthew) גילו את הבחירה הטבעית כמה שנים לפניו. וולס ב- 1818 (כשדארווין היה רק בן 9) ומתיו ב -1831 (בזמן שדארווין יצא למסע סובב עולם שנמשך חמש שנים).

רק כמה חודשים אחרי הטיול הגדול, דארווין התחיל לשקול ברצינות את הרעיון של האבולוציה. באותו זמן הוא לא ידע על וולס ומתיו, או על הבחירה הטבעית. למען האמת, אף אחד לא ידע על השניים, עד שה"מקור" פורסם. רק אחרי ש"המקור" פורסם, מתיו ניסה למשוך תשומת לב בכל מחיר. הוא כתב עשרות מכתבי מערכת למגזינים והתעקש להכניס את הכותרת "הגילוי של הברירה הטבעית" על כל פתק שיצא משולחן הכתיבה שלו. הדבר היחיד שהוא הצליח לעשות, זה להרגיז את דארווין.

החבילה הגיעה
השנה היתה 1858. דארווין כבר הספיק להתבשל יותר מ- 20 שנים עם הרעיון של האבולוציה. הוא מילא מחברת אחרי מחברת במחשבות על איך האבולוציה עובדת, ודיבר על זה רק עם חברים טובים. בחודש יוני באותה שנה, דארווין קיבל חבילה מאדם שנקרא אלפרד ראסל וואלאס (Alferd Russel Wallace) ובה ראשי פרקים של העקרונות של האבולוציה, לפי עקרונות הבחירה הטבעית.

מה שקרה בשלב הבא, הוא הסיבה שאנחנו חוגגים היום. באחד ביולי שנת 1858, כתב היד של וואלאס (ההוא מהחבילה) ותקציר עקרונות הבחירה הטבעית לפי דארווין הוקראו בפגישה בלונדון. המטרה של הפגישה היתה לבסס את החשיבות של הגילויים של דארווין, והיא אורגנה על ידי חלק מהחברים המדענים שלו.

אבל במובנים מסוימים, מכל החומר שהוקרא באותו לילה, כתב היד של וואלאס הוא שמשך את מירב תשומת הלב, כי הוא היה ברור ונגיש יותר. ועדיין, דארווין הוא שיושב היום באולם הראשי במוזיאון הלאומי להיסטוריה בלונדון. אז איך זה קרה?

התשובה היא "המקור". ללא הפרסום של "המקור" שנה מאוחר יותר, הפגישה בלונדון היתה מתקיימת בלי שאף אחד ידע ממנה. ובאמת, לפגישה היתה כל כך מעט חשיבות באותו זמן, שהנשיא של אותה עמותה שקיימה את הפגישה, סיכם כי אותה שנה חלפה ללא פריצות דרך מדעיות משמעותיות. בדיעבד, היא היתה משמעותית רק מבחינה אחת. היא דחפה את דארווין לכתוב ולפרסם את "המקור".

לפני ואחרי
"המקור" שינה את הכל. לפני המקור, היה אפשר רק לקטלג או לתאר את המחלוקות בחיים. אחרי המקור, היה אפשר להסביר ולהבין אותן. לפני המקור, מינים שונים בטבע נתפסו כישויות קבועות, הבריאה המיוחדת של האלוהות. אחרי המקור, כולנו הפכנו למשפחה אחת גדולה, שקשורה לאורך מיליוני שנים ותהיה קשורה לעד. אבל אולי הכי חשוב, "המקור" שינה את התפיסה שלנו לגבי עצמנו. הוא הפך אותנו לחלק מהטבע. מעכשיו, גם לנו יש עץ משפחה גדול, עם אורחים יוצאים דופן ועם אבות קדומים שמאז כבר הספיקו להיכחד.

הסיבה ש"המקור" הפך לכל כך עוצמתי ומשכנע, הסיבה שדארווין הצליח בשעה שעמיתיו נכשלו, היא שבמקור דארווין לא רק מתאר איך האבולוציה עובדת בזכות הבחירה הטבעית. הוא גם מציג גוף עצום של ראיות מכל תחום בביולוגיה שהיה ידוע באותם ימים.

דארווין השתמש בכל פיסת מידע שעמדה לרשותו. הוא צופה, מתווכח, משווה, מסיק ומתאר תוצאות של ניסויים שקרא עליהם או ערך בעצמו. "המקור" לא רק חשף את הבחירה הטבעית. הוא גם מציג עושר של רעיונות נוספים, ביניהם הרעיון של הבחירה המינית. הרעיון הזה (שנשאר שנוי במחלוקת עד לא מזמן) מסביר למה במינים רבים הטבע נתן לזכרים קישוטים כמו זנב עצום. לא טעיתם. זה בגלל שהנקבות של אותו מין בוחרות את הזכרים לפי הגודל. זו דרכה של אבולוציה.

זה לא אומר ש"המקור" היה כתוב ללא רבב, או שדארווין צדק בכל מילה. או אפילו שככה באמת האבולוציה עובדת. דארווין הצליח לבלבל אפילו את עצמו. "המקור" פורסם בשש מהדורות שונות, עם שינויים קלים מאחת לאחת. ועדיין, הידע העצום שהציג "המקור" והבחינה המדוקדקת של הדברים, הפכה אותו (ובצדק) לקאלט.

בשורה תחתונה, הבחירה הטבעית מדברת על זה שבטבע החזק שורד ומי שלא עומד בקצב, מחזיר את התיק והולך הביתה. אז נכון לעכשיו אנחנו החזקים. אבל אם כל נבואות הזעם יתגשמו, עוד מעט לא יהיה לנו על מי להיות חכמים. וכשזה יקרה, הדבר האחרון שיעניין אותנו הוא מי היה שם קודם. דארווין, וולס, מתיו או וואלאס.