האוקיינוס השקט. המזבלה הגדולה בעולם

עם ארצות הברית ממזרח, ואסיה ואוסטרליה במערב, מה יכול להיות רע? אבל לאוקיינוס השקט (Pacific Ocean) שהינו האוקיינוס הגדול ביותר בכדור, קצת רע בזמן האחרון. האזור נחשב למדבר ימי, מלא בפלנקטון (יצורים זעירים ששוכנים בקרקעיתו) ומספר מצומצם יחסית של דגים ויונקים גדולים.

עם ארצות הברית ממזרח, ואסיה ואוסטרליה במערב, מה יכול להיות רע?  אבל לאוקיינוס השקט (Pacific Ocean) שהינו האוקיינוס הגדול ביותר בכדור, קצת רע בזמן האחרון. האזור נחשב למדבר ימי, מלא בפלנקטון (יצורים זעירים ששוכנים בקרקעיתו) ומספר מצומצם יחסית של דגים ויונקים גדולים. בגלל שאין שם הרבה דגים גדולים, דייגים וימאים מגיעים לשם רק לעיתים רחוקות. אבל אל תתנו לפסטורליות להטעות אתכם. האזור מלא במשהו אחר חוץ מפלנקטון. זבל. מיליון טונות ממנו.

בקבוקים, שקיות פלסטיק, רשתות דייג, בגדים, זבל תעשיתי ועוד הרבה דברים אחרים לא מתכלים, שנישאים על הגלים לאוקיינוסים אחרים, או לחופים אחרים. כשתראו תבינו. אבל תראו, אה?

זה זבל, או שאתה פשוט שמח לראות אותי?

באוקיינוס השקט הצפוני, יש זרם שנוצר על ידי מערכת זרמי אוויר בלחץ גבוה, מעיין ספירלה איטית, שנעה בכיוון השעון. הספירלה הזאת היא שנתנה חיים לאתר הפסולת הלא רשמי, שזכה לכינוי שטח הפסולת המזרחי והמערבי של האוקיינוס השקט (Western and Eastern Pacific GarbagePatches) או בשם החיבה, שטח הפסולת של האוקיינוס השקט (Great Pacific Garbage Patch). הוא מתחיל בין הוואי לקליפורניה במזרח ומגיע עד מזרח יפן ומערב הוואי. לפי ההערכות הגודל שלו הוא פי שניים מטקסס.

בשנת 2006, העריכו בשלוחה של האו"ם שמטפלת בעניינים סביבתיים (United Nations Environment Program) כי באזור הזה, על כל שני קילומטרים וחצי של ים, יש 46,000 פיסות של פלסטיק צף. באזורים מסוימים כמות הפלסטיק עולה על כמות הפלנקטון, ביחס של 1:6.

השטח הזה מהווה אין ספור סכנות לחיים הימיים, לדייג ולתיירות. הרי הבעיה העיקרית עם פלסטיק היא שאף תהליך טבעי לא יכול לפרק אותו. הוא כאן בשביל להישאר. למשל, מצת פלסטיק שמושלך לתוך הים, יכול להתפרק לרסיסים קטנים של פלסטיק, אבל לא לרכיבים פשוטים. תהליך כזה יכול להימשך מאות שנים.

לא סתם הרסיסים האלה של פלסטיק קיבלו את השם 'דמעות של בתולות ים' (Mermaid Tears). בעלי חיים ימיים אוכלים פלסטיק, מה שיכול להרעיל אותם. לאורך זמן, זה מאיים על שרשרת המזון כולה. למשל אלבטרוסים, שמשוטטים ברצועה הרחבה של האוקיינוס הצפוני, בדרך כלל אוכלים מה שהם מוצאים, הרבה פעמים זה פלסטיק. הם מבלבלים בינו לבין מזון, מאכילים בו את הצאצאים שלהם, ורבים מהם מתים בשם הפלסטיק.

טוב למות בעד ארצנו?

שלא תטעו, רוב הפסולת הזאת לא מגיעה מספינות או מכלי שיט. האזור לא מאוד אטרקטיבי עבורן, בגלל שאין שם הרבה מה להעלות בחכה. ספינות פרטיות, ציוד דיג, ותכולת אוניות אחראיות רק ל-20% מהפסולת. המקור של 80% מהפסולת הימית הוא ממה שמתרחש על פני האדמה.

לפסולת אסור להגיע לים, ולכן נעשו לא מעט מאמצים לעקור את התופעה מן השורש. באיי הוואי תוכניות ניקוי (מה שנקרא אצלנו "חוף נקי") מצליחות להביא עשרות מתנדבים לחוף, לאסוף פסולת. לא מעט בגלל המצב של האוקיינוס הצפוני אסרו גם את השימוש בשקיות פלסטיק. אבל עדיין, חופים מסוימים מכוסים בשכבות פסולת עמוקות.

חוקרים שחקרו את הנושא הזה לעומק, אומרים שזה בלתי אפשרי לנקות את כולה, וגם אם כן זה יפגע בפלנקטון ובחיים ימיים אחרים. כמעט כולם מעלים את אותה נקודה. זה מתחיל בניהול פסולת על פני האדמה. הכדור בידיים שלנו.