היום בו יפלו השמיים – פרק ב'

פרק ב' של כתבה הבוחנת את השפעות התחממות כדור הארץ על חיינו. המאמר מציע רצף של עובדות אפשריות עתידיות המבוססות על מחקרים מדעיים ודיונים עם מומחים בנושא.

 

לחצו כאן לקריאת פרק א'

מעלית כל 15 דקות

שרה מנסה להימנע הערב מהעלייה המפרכת במדרגות. כפקידה בשירות המזון במחלקה העירונית, היא חוזרת לעתים נדירות לביתה לפני השעה תשע בערב. חדר המבוא במגדל מגוריה נטוש והמעלית כמעט שאינה בשימוש: מעלית כל 15 דקות בממוצע. הערב תחזור שרה הביתה בידיים מלאות בירקות העונה. היא תעבור  אצל "הפקיסטנים", המכולת השכונתית של המגדל. היום, כמו בכל יום שלישי אחת לשבועיים, היא קיבלה את תלושי המזון. קיצוב של 200 גר' ירקות ביולוגיים ליום, המגיעים ישירות מהגנים בדרום העיר.

בעזבה את מגדל מס' 34, אחד ממאה המגדלים שנבנו לגובה בשל ההצפות החוזרות של נהר התמזה, שרה חולמת על משפחתה שנשארה במרסיי, ושאותה לא ראתה מזה חמש שנים. המפגש ביניהם לא יתקיים גם השנה. מזה תקופה ארוכה שמטוסים אינם טסים בשמי אירופה. בלחץ התעשיות ומספר מועט של מובילים יבשתיים שעדין נוהגים ביבשת, הופסקה התחבורה האווירית בשל אי-יכולתה להפחית את פליטת הפחמן. בגלל מיסוי כבד פשטו החברות האוויריות את הרגל בזו אחר זו. מחיר כרטיס מג'נבה לניו יורק עלה מ 300 יורו ל- 2,000 יורו. האיחוד האירופאי שם את ידו על אחרוני המפעילים האוויריים כדי לגייסם למקרי חרום ולצורכי הצבא.

 

שרה אינה יכולה לנסוע למרסיי אפילו ברכבת בשל התפוסה המלאה והמחירים המופקעים בעונה זו של השנה: 1,000 יורו לשני הכיוונים. בכל מקרה, החופשה השנתית שלה זה עתה בוטלה: טפיל לא ידוע פגע בגנים המזרחיים ויבול של 500 הקטרים של גנים ומטעים ירד לטמיון. צריך לנייד את העובדים ולמצוא מקורות אספקה חדשים לרובע המזרחי. כפי שקרה לפני שנתיים יקבלו הרבעים הצפוניים קצבה קטנה יותר למשך חודש, אחר כך יגיע תורם של תושבי רובעי המזרח, הדרום והמערב. כך בסבב עד סוף שנת 2044. שרה מקווה שהחלטה זו תעבור הפעם בשקט, בלי יותר מדיי הפגנות. זה המחיר שיש לשלם עבור חקלאות 100% ביולוגית. השימוש בדשן הוצא מחוץ לחוק – הפקתו דורשת יותר מדי אנרגיה – והשימוש בקוטלי מזיקים מוקצב. בשל מורכבות המשימה הובהלו צבא של עובדי חקלאות ומהנדסים אגרונומים לשדות. יש להשגיח כל העת על סימנים בהתפתחות הטפילים ולהילחם בהם כשהם מתרבים. 

החקלאות היא גם מקור לדאגה לאמפלה הנמצאת במרחק של 5,000 ק"מ מלונדון. מבקתתה הממוקמת על צוק בנדיאגרה (מאלי) מביטה מנהיגת הכפר על האדמה הצהובה שכבר אינה מצמיחה דבר. העמק שהיה פעם ירוק, פינה את מקומו זה 20 שנה למסלול נחיתה למטוסים. מאז, המים מגיעים בהקצבה אחת לחודש באמצעות מְכוֹלות של האו"ם בכמות המספיקה לגידול כמה ירקות רפים. 

  

ויזה לפליטי האקלים

אנשי דוגון (קבוצה אתנית החיה ברמה המרכזית של מאלי באפריקה) ששרדו ממנה כאלפי אנשים, בחרו לנוד צפונה בגלל הבצורת: לטומבקטו, למאוריתניה ולמופתי. האמיצים ביניהם יצאו עם משפחותיהם ברגל או על גבי חמורים למסע ארוך למרוקו ולאירופה. אחרים שמו את פעמיהם לכיוון הדרום הנגיש יותר: חוף השנהב, גאנה, ליבריה, אולם אין זה סוף דרכם. אם יגיעו ליעדם, ישהו באחד ממחנות הפליטים הרבים הזרועים בגבולות אירופה. בערי בד אלו הם חשופים לאלימות ולמחלות, הם תרים שם אחר ויזה בלתי אפשרית, "ויזה של פליט אקלים".

בסוף שנת 2043 מנתה הוועדה העליונה לפליטים כ- 100 מיליון פליטים במחנות הפזורים בעולם כולו. בצפון היבשת האפריקנית הם מקבלים את פני הפליטים של דרום הסהרה, שברחו מכבשן החום, ואת תושבי הנילוס שנאלצו לעזוב את ביתם בגלל הצפות. היבול הדל שנותר באדמת בנגלדש, שהורעלה מהפלישות המלוחות של האוקיאנוס ההודי, גרם אף הוא לנדידה של מיליוני פליטים מאסיה…

צפונה משם בורחים הסינים ממדבר גובי בחיפוש אחר חיים חדשים ברוסיה, הימור המתברר כתעתוע בשל הִתרבות הטפילים ההורסת שם את היבול וגורמת לריבוי מחלות. הרוסים עצמם עוזבים לכיוון המערב, אך הם אינם מורשים עוד להיכנס לאירופה. הם נעצרים בצומת של רוסיה הלבנה, פולין וליטואניה, ושם בהורדנה מתגודדים במחנה של 500 אלף איש הממוקם כעשרים ק"מ ממסך הברזל ומשומרי הגדר שלו.

לחצו כאן למעבר לפרק השלישי והאחרון של המאמר

המאמר באדיבות אתר Terra Economica תורגם מצרפתית ע"י כתבי ד"ר יאנג 

מאמרים קשורים מאתר Terra Economica (בשפה הצרפתית):

Climat : et si le ciel nous tombait sur la tete ?

Petit abecedaire d’une revolution climatique

Que faire a 10 petits trucs a savoir, a faire et a faire savoir