תעשיית ההגשמה העצמית אומרת לנו שאנחנו לא מספיק מאושרים, הספרים מצווים עלינו למצוא את האושר, אם אפשר בתוך ארבעה שבועות. למעשה, כולם עושים את ההיפך. לא רק שהמסר שהם בעצם מעבירים הוא שעכשיו לא מספיק טוב, מחקרים מראים שהמוח שלנו....
תעשיית ההגשמה העצמית אומרת לנו שאנחנו לא מספיק מאושרים, הספרים מצווים עלינו למצוא את האושר, אם אפשר בתוך ארבעה שבועות. למעשה, כולם עושים את ההיפך. לא רק שהמסר שהם בעצם מעבירים הוא שעכשיו לא מספיק טוב, מחקרים מראים שהמוח שלנו לא בנוי ל 100% אושר. במקום להיות התרופה לכל המחלות, הרדיפה אחריו הופכת אותנו להיות רחוקים מלהיות מאושרים.
תעשיית ההגשמה העצמית אומרת לנו שאנחנו לא מספיק מאושרים, הספרים מצווים עלינו למצוא את האושר, אם אפשר בתוך ארבעה שבועות. למעשה, כולם עושים את ההיפך. לא רק שהמסר שהם בעצם מעבירים הוא שעכשיו לא מספיק טוב, מחקרים מראים שהמוח שלנו לא בנוי ל 100% אושר. במקום להיות התרופה לכל המחלות, הרדיפה אחריו הופכת אותנו להיות רחוקים מלהיות מאושרים.
החיים המודרניים מאפשרים לנו תקופות שלמות בהן אנחנו מרגישים טוב לגבי עצמנו, ועוד בלי רגשות אשם. זה מותרות. הכי טבעי שנתפתה לנסות להאריך את זה כמה שיותר. זה מה שמניע אותנו קדימה. אבל האם החיים המודרניים סוללים את הדרך לאושר הנצחי?
ואם למרות כל מה שהחיים המודרניים מציעים לנו, אנחנו עדיין לא מאושרים (בגלל מתח, דיכאון, חרדה) לכל הפחות אפשר לזקוף לזכותם סקטור חדש באורח החיים, תעשיית ההגשמה העצמית. זאת שמבטיחה לנו שעם קצת עבודה, אנחנו יכולים בקלות לפתח יותר שמחה והערכה עצמית. אבל תעשיית האושר לוחצת עלינו להמציא את עצמנו מחדש, לרדוף אחרי מה שיש לחיים להציע. העבודה הכי שווה, האביזרים המושלמים, הבית האידיאלי, בן זוג ללא רבב, חופשה מהסרטים, ובערך כל מה שאפשר לראות בערוץ החיים הטובים. הכי טובים. אם השאיפה לכל אלה לא עוזרת לנו להרגיש טוב יותר, אם נלמד איך, זה בטח יצליח.
אבל לא משנה כמה קשה ננסה להיות מאושרים, כנראה שאנחנו הולכים עם הראש בקיר. למדע יש רעיון קצת אחר לגבי כל הסיפור הזה. לפי המדע, הרעיון שאנחנו יכולים לשפר את מידת האושר שלנו באופן משמעותי, מבוסס על רעיון מופרך מעיקרו. אם מסתכלים לאורך האבולוציה, המסקנה היא אחת. אושר הוא לא תכונת ברירת המחדל שלנו.
זה אפילו לא כזה בטוח שרמות גבוהות של אושר הן כל כך טובות לנו. במחקר שפורסם בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin, עקבו החוקרים אחרי 1,216 ילדים, מאז שנת 1922. מסתבר שהילדים המאושרים יותר, החזירו ציוד מוקדם יותר. אותם ילדים גדלו להיות מבוגרים ששותים יותר, מעשנים יותר ועושים עוד כמה דברים, לא כולם חוקיים. כנראה שאושר, גורם לנו לפעמים לעשות קצת שטויות.
למרות יחסי הציבור המעולים שהוא זוכה להם, אושר הוא רגש בדיוק כמו שעמום או עצבות. אם קיים בתוכנו רגש מסוים, זה רק בגלל שיש לו מטרה. אפילו להיות קצת היפוכונדר זה בריא. האבות הקדומים שלנו, שבזכותם אנחנו כאן, היו חייבים להיות עירניים לגבי מזון, מחלות או אויבים. אז גם דיכאון עוזר לנו. הוא בעצם אומר לנו לעצור, לשקול מחדש, להתאבל אם צריך, להרהר ולעשות שינויים.
לא רק המלחמה בדיכאון הוא מלחמה בתחנות רוח, מסתבר שגם המאמצים להעלות את תחושת הערך העצמי הם עקרים. מחקרים מראים שההערכה העצמית עולה ויורדת בהתאם לנסיבות, ולכל אחד מאיתנו יש רמה ממוצעת, סביבה זה עולה ויורד. יותר מזה, אלא אם כן אתם מבורכים באיזה פתולוגיה רפואית נדירה, באופן כללי, האישיות לא משתנה אחרי גיל 25. אחרי שהבטון התייבש, בכל אחד מאיתנו הוטבעו גישות, עמדות ותחביבים. מחקרים מראים שאפילו אחרי אירוע משמעותי, טוב או רע, אחרי שנה מצב הרוח שלנו יחזור להיות פחות או יותר למה שהיה קודם. זהו זה. כאלה אנחנו.
אז אם המרדף אחר האושר גורם לנו רק לסבל, אולי ננסה נתיב חלופי. בואו נחליט שאנחנו מאושרים מספיק וננופף לשלום להבטחה של הרבה יותר. אז אנחנו קמים לפעמים על צד שמאל. אז מה? קצת פסימיות עוזרת לראות את העולם בצורה קצת יותר מדויקת. בפסיכולוגיה קוראים לזה דיכאון ריאלי. חוץ מזה, שכמו שבדיחת זן ישנה אומרת, הניסיון לשנות את הטבע שלנו, או חלקים ממנו, משול לאדם עירום שמנסה להוריד חולצה. זה לא הגינוי ובעיקר חסר טעם. נכון, שביעות רצון נשמעת כמו אחותו הקטנה והמשעממת של אושר. אבל אולי אם לרגע נפסיק לנסות, אנחנו עלולים עוד ליהנות.
