אי ג'ינג – אפקט האורקל

בכל העולם, כשעומדים בפני מבוי סתום, או כשצריך להגיע להחלטה של בחירה בין מספר אופציות, חוסר הודאות והחשש מהעתיד הם בלתי נמנעים. מאז ומעולם ניסו ידעונים ומנבאי עתידות לגלות ולחזות את העתיד.

 

בכל העולם, כשעומדים בפני מבוי סתום, או כשצריך להגיע להחלטה של בחירה בין מספר אופציות,  חוסר הודאות והחשש מהעתיד הם בלתי נמנעים. מאז ומעולם ניסו ידעונים ומנבאי עתידות לגלות ולחזות את העתיד. 

 

בצפון סין שלפני תקופת הקיסרות היה כלי כזה, שהגיע יותר רחוק מזה. ספר התמורות הסיני האי-צ'ינג הציע דרכים לשימוש בספר כמכשיר לקבלת החלטות.  

כמו לכולנו, למלכים של שושלת ג'ו (המאה ה 12 – המאה השישית לפנה"ס) היו בעיות – מלחמות, מרידות, מגיפות, בצורת, אצילים שצריך להתפשר עמם, בריתות לכרות ולנהל סיכונים פוליטיים במינימום סיכון ומכסימום תועלת.

שושלת ג'ו השתמשה בכלי קבלת החלטות המכונה היום ה"גו' אי" – קרי "ספר השינויים הבלתי צפויים של שושלת גו'". ספר זה היה קובץ של סימנים למתן רמזים לפעולה הטובה ביותר בנקודת זמן מסויימת בקשר לשאלה מסויימת שנשאלה.

בחצר המלך התכנסו האצילים והמלך, שאלו שאלה מהותית [כגון – כיצד לתקוף את השכנים מדרום – מהו העיתוי הטוב ביותר להצליח ומה לעשות?] בטכס שבו, למשל, צרבו שריוני צבים במוטות ברונזה מלובנים. הברונזה יצרה סדקים בשיריון. פירשו את הסדקים. רשמו את המסר על השריון, קיבלו החלטה, ביצעו את הטקטיקה המוצעת בקשר לבעיה שעלתה,  ואיפסנו את שריון הצב במחסן, בעיקר כשאותה טקטיקה הצליחה.

כשחזרו הסימנים הללו  בטכס אחר, על שריון אחר, בדקו במחסן מה המסר שיצא בשאלה הקודמת, ואיפסנו גם השיריון הנוסף עם אותו המסר ליד השיריון הראשון. 

בסופו של דבר נוצרה מסורת של תקשורת עם העולם שמעבר, שהייתה רשומה בארכיון המלכותי. את המסורת הזו העלו על הכתב לקראת סוף המאה התשיעית לפני הספירה בספר אחד – הוא ה ג'ו-אי – האורקל הסיני הקדום. 

בשלב יותר מאוחר, נוצרה, על בסיס הספר הזה המסורת של האי-ג'ינג, בתקופת שושלת האן – בין המאה השניה לפנה"ס למאה השניה לאחר הספירה.

הדרך להגעה למסרים היא ביטוי של עקרון הסינכרוניזציה, קרי בו-זמניות, בין הצגת דילמה ו/או מערך של סוגיות להתמודדות עם אתגר נתון, לבין פרקטיקה טכסית שבה מניחים שתוצאה מקרית לכאורה משקפת את המסר, שאמור להיות מפורש על ידי אותה מסורת. המציאות היא תמיד אורגנית. אין דבר מקרי, אך העתיד אינו קבוע מראש – ניתן ואף חובה לשנותו לטובה. 

ישנן שתי שיטות ידועות להגיע למסר.

הדרך העתיקה יותר היא בשימוש במקלות עץ –   על ידי  מניפולציה של 49 מקלות של עשב האכילאה במיון מורכב וחוזר של רצפים, ורישום התוצאה כייצוג של קוים – וזוהי המסורת הקדומה הידועה יותר של הפרקטיקה – החל מתקופת האן ואילך.

הדרך החדשה והמהירה יותר היא בהטלה של 3 מטבעות ופירוש האופן שבו נפלו, בעת הצגת השאלה וההרהור באשר לדרך הטובה ביותר שיש לנהוג בה. שיטה זו  הומצאה בסוף ימי הביניים: משתמשים בפרשנות של האופן שבו  נופלות שלוש מטבעות, בעת החשיבה הפנימית על השאלה הקונקרטית, [עץ או פאלי], שמיוצגות כקו רציף [יאנג] או מקוטע [יין] – ומשקף את המרחב שבו פועל השואל, תוך מתן המלצות קונקרטיות לפעולה ו/או גישה לבעיה שהעלה בכאן ובעכשו.

ברור הדבר שהעניין העיקרי הוא הפרשנות הקוהרנטית והיעילה של הטקסט, מתוך הבנת עומק הן של התשתית שעל בסיסו קובץ החומר למסורת קבלת ההחלטות כפי שהייתה בעבר, וכמובן ידיעה ממוקדת של התחום שבאשר לו  שואלים את השאלות, שכן המהות של השימוש בכלי אינה מיסטית אלא מעשית ופרקטית – אומדן של אופציות קונקרטיות להתמודדות עם בעיות קונקרטיות במציאות של הכאן ועכשו.

לפיכך, ידע רלוונטי במשפטים, במסחר, הבנת המרחב העיסקי וכיוצ"ב הבנת מופעים רלוונטיים בניתוח הסביבה הם חיוניים למתן שירות וייעוץ יעיל ומעשי.   

עקרונות היסוד של השימוש בג'ו אי:

ראשית – לעולם אין השואל (קרי – המלך) פועל בחלל ריק. הוא ניצב על כתפי אבותיו והסדר העליון. אבותיו הם המקשרים אותו, כיוצר, עם הסדר העליון, שיוצר את המציאות. המלך הוא שותף. זהו מנדט השמים: יעשה המלך את מה שצריך? יהיה טוב. לא יעשה את מה שכדאי לעשות – לא יצליח.

שנית – העבר, ההווה והעתיד אינם קבועים מראש. המעורבות הספציפית של השואל כתוצאה מעשיה של מה שהאורקל ממליץ עליו, היא שקובעת את התוצאה הסופית. למעשה – עד שלא הגעת לשורה התחתונה בעשייה – רצוי אפילו לא לברר מה יהיה. רצוי לדעת מה לעשות כאן ועכשו. כי הכל בלתי צפוי. אנחנו חלק ממה שיוצר את המציאות. 

שלישית – כל בעיה היא הזדמנות. הפוקוס הוא העיתוי, הפעולה, היעילות בכאן ובעכשו – יש לך בעיה? זו התחלת הפתרון. כי מעז יוצא מתוק.

מכאן – מה שחשוב הוא שזורמים מהצלחה להצלחה, או אף מהצלחה לכשלון יחסי וממנו להצלחה גדולה עוד יותר. אין דבר שהוא ממש טוב או רע מוחלט – כי הכל הוא חלק מרצף. כמו בחיים: לא התקבלת ללימודי רפואה? אולי זה קרה כדי שתגיע ללימודי פיזיקה קוואנטית ותגיע לעמדה בכירה באקדמיה. אבל כשנכשלת לא יכולת לדעת שתגיע לשם. נכון?

כך, הגישה באומדן התייחסות לאסונות היא יחסית – כי מה שנראה היום כאסון יכול להתברר כהזדמנות ומזל גדול. מה שחשוב הוא המעורבות הסובייקטיבית של השואל עם מציאות כאילו אובייקטיבית. בפועל המציאות משוחחת עמנו והיא בונה את עצמה בתגובה לפעולות שלנו.

מסקנה:

יש לשאול את האורקל מה לעשות כאן ועכשו. ההווה שאנו יוצרים הוא שקובע את מה שיקרה. דבר אינו קבוע מראש.

המלך והכהן, שבו נועץ, מתגברים על אתגרים מורכבים בפעולות מתואמות היטב, שמשנות את האתגר והופכות עז למתוק. זהו אפקט האורקל.

בסין האורקל הוא הג'ו אי. על בסיסו נכתב האי ג'ינג, שהוא תשתית לכל המסורת המקובלת בסין הקיסרית ואילך – רפואה, תורת הממשל והפילוסופיה החברתית, האסטרולוגיה הסינית – בקיצור – תשתית הציוויליזציה הסינית משוקפת באורקל הקדום שבו נועץ המלך שיאן בחצרו, בצפון סין דהיום, בסוף המאה התשיעית לפני הספירה.

בתרבות היהודית – האורים והתומים שאבדה לנו.

בסין, לעומת זאת, האורקל של שושלת גו' המערבית, מסוף המאה התשיעית לפני הספירה, הוא שהפך לאחד מאדני הציוויליזציה הסינית.

כל איש עסקים היום, שעומד מופתע משינוי פתאומי בטקטיקה המסחרית של היריב החוזי הסיני שמולו – מתמודד עם אפקט האורקל.

צא ולמד – ניבוי עתיד out – יצירת הווה ועתיד גמישים ויצירתיים – in