היום, בעידן של תוכניות כמו "הברבור" הכל נראה לנו כמעט מובן מאליו. אבל ההיסטוריה של הכירורגיה והניתוחים עשירה בסיפורי עמים מעוררי השראה על הטלנטים שהיו פה פעם. טיול שורשים בכמה מרגעי המפתח של ההיסטוריה הרפואית. היום, בעידן של תוכניות....
היום, בעידן של תוכניות כמו "הברבור" הכל נראה לנו כמעט מובן מאליו. אבל ההיסטוריה של הכירורגיה והניתוחים עשירה בסיפורי עמים מעוררי השראה על הטלנטים שהיו פה פעם. טיול שורשים בכמה מרגעי המפתח של ההיסטוריה הרפואית.
היום, בעידן של תוכניות כמו "הברבור" הכל נראה לנו כמעט מובן מאליו. אבל ההיסטוריה של הכירורגיה והניתוחים עשירה בסיפורי עמים מעוררי השראה על הטלנטים שהיו פה פעם.
טיול שורשים בכמה מרגעי המפתח של ההיסטוריה הרפואית.
גלדיאטור
להיות רופא גלדיאטורים בפרגמום (או כל עיר אחרת באימפריה הרומית) בשנת 134 היה תפקיד יוקרתי. הגלדיאטורים של פעם היו כמו הסלבריטאים של היום, וגם הם היו צריכים ניתוח פעם בכמה זמן. התנאים האלה היו מושלמים לצעיר השאפתן קלאודיוס גאלן (Claudius Galen) שלמד בתפקיד החדש שלו להתמודד עם הכל. מפציעות ספורט פשוטות ועד לפציעות קרב קשות. אחרי שהלוחמים עזבו את הרחבה, הוא חיכה להם כדי לאסוף עצמות, לקטוע, לכרות, לבתר, לשסע וללמוד איך הגוף האנושי עובד מבפנים. הוא קיווה להיות מונצח בתור זה שבאמת הבין איך הגוף האנושי עובד. גאלן אמנם ניצח בקרב, אבל לא במערכה כולה. רוב מה שהוא הסיק באמת היה נכון, אבל לא הכל. למשל את הקשר בין הלב והדם שזורם לאורך הגוף בזכותו הוא קצת פספס. בהתחשב בעובדה שרוב הידע שלו היה מבוסס על בעלי חיים, הוא עשה עבודה לא רעה בכלל. היום, 1,500 שנים אחרי, הידע שלנו ברפואה, אנטומיה וכירורגיה עדיין מבוסס על אותן שנים בהן גאלן היה האיש הקרוב ביותר לגלדיאטורים.
שלושים שניות וגמרנו
לפחות שני אנשים לא ישכחו את הבוקר הזה בחודש מאי בשנת 1842. אותו נוסע שהחליק מאזור ההמתנה של הנוסעים בתחנת הרכבת, ורוברט ליסטון (Robert Liston) המנתח הטוב ביותר בבריטניה באותם ימים. למרבה המזל, תחנת הרכבת היתה קרובה לבית החולים של אוניברסיטת קולג' (College) בלונדון. למרות הקרבה הגיאוגרפית, האפשרות היחידה היתה קטיעה. המטופל הגיע במצב חמור. קצוות משוננים של עצמות שבורות בלטו מהחלק האחורי של השוק שלו. הניתוח התחיל. מסייעת אחת קשרה חוסם עורקים במעלה הרגל, השתיים האחרות החזיקו בכתפיו של הפצוע האנגלי ובתנועה אחת חדה ליסטון חתך בבשר. צרחה אחת מקפיאה פילחה את האוויר. הניתוח נגמר. מהחתך הראשון ועד התפר האחרון, זה לקח בדיוק 30 שניות.
השתלת איברים
הצרפתי אלקסיס קארל (Alexis Carrel) היה הראשון שהבין איך אפשר לחבר כלי דם ביחד ולתקן גם את מה שנראה בלתי ניתן לתיקון. התגלית הזאת לבדה עזרה להציל אין ספור חיים. בזמן שהחתים כרטיס במרכז הרפואי רוקפלר (Rockefeller) בשנות השלושים המאוחרות, קארל נחשב לאחד המוערכים והמפורסמים בתחום. הוא לא זכה באור מן ההפקר. הוא ערך אלפי ניסיונות השתלה וזכה בפרס נובל בשנת 1912 על עבודתו בתחום. באותה תקופה, אף בעל חיים לא הצליח להימלט מידיו החוקרות של קארל. הוא החליף רגליים, ראשים, עור ולב, והקדים בהרבה את זמנו. השתלות האיברים בין חלקים שונים של אותו בעל חיים עלו יפה, אבל כמעט כל ההשתלות בין שני בעלי חיים שונים נגמרו בכישלון. קארל הבין שהוא כנראה מתמודד מול כוח ביולוגי, שהסיכויים שלו נגדו לא גדולים. למרות 50 שנים של תפירה ותיקונים, קארל לא הצליח להתגבר על התגובה של הגוף לרקמה זרה, מה שנקרא דחייה.
היד הנעלמה
לא מעט בזכות קארל, קלינט האלאם (Clint Hallam) היה מושתל היד הראשון בחודש ספטמבר בשנת 1998. ניתוח ההשתלה הוגדר כהצלחה. מה שקרה אחר כך קצת פחות. זה לא היה רק זה שהיד החדשה שלו היתה שייכת עד לא מזמן לאיש מבוגר שכבר לא נמצא בין החיים, היד החדשה לא ממש עבדה כמו שצריך. התנועה שלה היתה מוגבלת והתרופות שהאלאם לקח כדי שהגוף לא ידחה את ההשתלה, גרמו להתפתחות סוכרת ולזוג שדיים. בסופו של דבר, זה היה האלאם עצמו שדחה את היד. בחודש פברואר בשנת 2001 נקטעה מערכת היחסים בין האלאם והיד של הזקן. אחד המנתחים שעזר לחבר אותה עשה את זה.
עיצוב פנים
סגן וויליאם ספרקלי (William Spreckley) הגיע לבית החולים קווניס (Queen's Hospital)בלי אף, כמעט בלי תחושת כאב ועם הבזק קטן של זיכרון ממה שקרה לו. הוא ידע שהפנים שלו הושחתו, אבל האחיות לא נתנו לו להציץ במראה ובצדק. במקום אף היה לו חור חלול. ספרקלי היה אחד מהפציינטים הראשונים בבית החולים והוא נפל לידיים של הארולד גיליס (Harold Gillies) היום המנתח הפלסטי הידוע בבריטניה, אז צעיר נמרץ שהיה מוכן לתרגם למעשים את כל הידע שצבר בתקופת הלימודים. בגלל שהאף של ספרקלי היה בבחינת נעדר, גיליס עמל כמו נמלה כדי להבין איך ליצור אותו ואת הסחוס שיתמוך בו מחדש. החלק הראשון של הניתוח כלל פתיחה של המצח והשתלת הסחוס שבנה מתחתיה. כן, האף החדש של ספרקלי היה ממוקם במרכז המצח. כמה שבועות מאוחר יותר התחילו בביצוע השלב השני. קשה להגיד שהתוצאות היו אטרקטיביות. אבל לפחות היה לו אף. קצת קטן ולא בדיוק במקום, אבל אף.
