לא על הלחם לבדו

למרות שכולנו מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם פחמימות בכלל ועם לחם בפרט, לחם הוא המזון הכי בסיסי, הכי נפוץ ואולי גם הכי אהוב שיש. וכמו בכל מערכת יחסים, יש עליות ויש ירידות. עכשיו אנחנו בירידה.

למרות שכולנו מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם פחמימות בכלל ועם לחם בפרט, לחם הוא המזון הכי בסיסי, הכי נפוץ ואולי גם הכי אהוב שיש. וכמו בכל מערכת יחסים, יש עליות ויש ירידות. עכשיו אנחנו בירידה.

שלח לחמך
3 מאפיות גדולות, כמה עשרות של מאפיות בוטיק וכמעט 600 חנויות לממכר לחם ברחבי הארץ, הופכות את הישראלי הממוצע לצרכן הלחם השביעי בגודלו בעולם במדד צריכת הלחם לנפש, עם הספק מכובד של בערך 140 קילו לחם בשנה.

"אנשים אוהבים לחם, לא יעזור כלום" אומרת הנטורפתית ורד גורן-גל. אנחנו צורכים את כל הסוגים בכל הצורות עם כל דבר. "פרוסת לחם מאיכות טובה היא מזינה ומשביעה, אולי אפילו יותר מכל ארוחת בוקר אחרת" אומרת גורן-גל וממליצה על לחמי בריאות, כמו לחם כוסמת או לחם משיפון מלא.

אבל מה בנוגע ללחמים כמו הלבן, הטוב והפרוס, זה שאנחנו קונים בסופר?. אז ככה, מסתבר שלא סתם קוראים לו לחם תעשייתי. את תהליך התסיסה האיטית הישן והטוב, עושים היום ב- 15 דקות. את הקמח הרגיל, מחליף קמח מאיכות ירודה. כדי להבטיח חיי מדף ארוכים, מוסיפים לבצק שמנים, חומצות, חומרים מתסיסים, משמרים, מרככים, מתחלבים ומחמצנים. "אנחנו חוטפים את הכיכר הכי קרובה, בלי לדעת בכלל מה אנחנו מכניסים לגוף" אומרת לינדה יואיט (Linda Hewett) בעלת בית ספר ללימוד אפיית לחם.

"אם לוקחים פרוסת לחם לבן, ומועכים אותה ביד, היא הופכת לעיסה רכה ודביקה כמו מסטיק. זה לא יכול להיות משהו שהוא טוב למערכת העיכול שלנו" מסבירה יואיט. "נפיחויות, גזים, עצירויות וצרבות הן תופעות מאוד שכיחות בהקשר של לחם. זה עלול להתפתח לבעיות כרוניות כמו מעי רגיז, אבל מדובר בתהליכים מאוד איטיים" אומרת גורן-גל.

אף אחד לא אומר להפסיק לגמרי לאכול לחם, צריך רק לקרוא יותר טוב בין השורות מה הוא באמת מכיל. "היום אפשר למצוא לחמים טובים כמעט בכל מקום " אומרת גורן-גל. ומי שהולך על עשה זאת בעצמך, ירוויח אפילו יותר. "משך הכנת בצק ללחם בבית, עומד על ארבע דקות. אין סיבה לא לשלב את זה בסדר היום" מוסיפה יואיט.

(לא) רק בישראל
יכול להיות שהשאלה שנשאל את עצמנו בקרוב היא לא איזה לחם לאכול, אלא איפה משיגים לחם בכלל. מה שהתחיל אצלנו בעליית מחירי הלחם, במשבר הלחם (יולי 2007), הוא רק קצה הקרחון לתהליכים גלובאליים ואקולוגיים שמתרחשים בעולם כולו.

בדיוק באותו זמן, בארצות הברית החליטו להפחית את השימוש בדלק רגיל, ולעבור לשימוש בדלק אורגני. דלק אורגני מייצרים ממשאבים טבעיים כמו תירס וסוכר, אותם משאבים שמשמשים גם לייצור קמח ותוצריו. ההמרה של השימוש במוצרי חקלאות לתעשיית הדלק, יצרה מצב של שני גופים גדולים שמתמודדים על אותה משבצת. כולנו מבינים שבדלק יש יותר כסף, גם החקלאים מבינים את זה.

מעבר לכך, אנחנו לא היחידים שניזונים ממוצרי החיטה על סוגיהם. גם בעלי החיים שאנחנו אוכלים ניזונים מהם, ואם לבעלי החיים לא יהיה מה לאכול, בסופו של דבר גם לנו לא יהיה מה לאכול. במדינות כמו סין (אבל לא רק), שמתאפיינות בצריכה גבוהה של מוצרים כמו בשר וקמח, זה יכול להיות ממש בעיה.