מנטרה ועזרה עצמית – עד כמה זה עוזר?

לפני שסמואל סמיילס (Samuel Smiles) כתב את הספר שלו 'עזרה עצמית' (Self Help), אנשים שדיברו אל עצמם היו עלולים למצוא את עצמם בבית משוגעים. אבל אחרי הספר שלו, עזרה עצמית הפכה לתעשיה שלמה.

 

לפני שסמואל סמיילס (Samuel Smiles) כתב את הספר שלו 'עזרה עצמית' (Self Help), אנשים שדיברו אל עצמם היו עלולים למצוא את עצמם בבית משוגעים. אבל אחרי הספר שלו, עזרה עצמית הפכה לתעשיה שלמה.  

מחקר חדש מגלה שמנטרות ועזרה עצמית לא בהכרח עוזרות לכל אחד. יותר מזה, בתנאים מסוימים עלולה להיות להן השפעה הפוכה.

אל עצמי

טכניקות לאישור עצמי הן טכניקות מוכרות שנועדו להעצים את תחושת הערך העצמי. כולנו מכירים אותן, אבל הראשון שדיבר על הרעיון שאנשים צריכים לעזור לעצמם להרגיש יותר טוב היה סמואל סמיילס, רופא בהכשרתו. לפני 200 שנים פחות או יותר, כשהעולם היה עסוק בלעשות מהפיכה תעשייתית, סמיילס הוציא את הספר שלו שנקרא בפשטות 'עזרה עצמית'.

'עזרה עצמית' כלל בעיקר ביוגרפיות. אבל לא של אנשים מפורסמים מאוד, או עשירים מאוד. אלא של אנשים פשוטים שלא ויתרו על החלום ועבדו קשה בשביל להגשים אותו. סמיילס, שלימים הפך לאבי תורת העזרה העצמית, דיבר במושגים מהפכניים לאותם ימים. הוא אמר שגאונות מולדת, או כישורים אחרים מולדים, לא פוטרים אותנו מעבודה קשה, שכל אחד יכול לעשות משהו בשביל להיות יותר טוב ובעיקר שהיקום עוזר למי שרוצה לעזור לעצמו.

סמיילס נפטר בתחילת המאה שעברה והשאיר ירושה גדולה שכולם היו שותפים לה. עזרה עצמית הפכה לתעשיה שלמה, ואנשים מצאו את עצמם לבד בבית, מול המראה, אומרים לעצמם דברים שמעולם לא חשבו להגיד.

אלא שאז הגיעו חוקרים מאוניברסיטת ווטרלו (Waterloo) בקנדה והחליטו לבדוק אם כל העזרה העצמית הזאת באמת עוזרת. הם חילקו את המשתתפים בניסוי לשתי קבוצות. בראשונה, משתתפים בעלי דימוי עצמי גבוה. בשניה, משתתפים בעלי דימוי עצמי נמוך. כולם התבקשו להשתמש במנטרות ברוח 'אני אדם אהוב', ומצב הרוח שלהם וההרגשה הכללית נמדדו לאחר מכן.

ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב העת Psychological Science בטח היו גורמים לסמואלס להתהפך בקברו. אחרי ששיננו את המנטרות, קבוצת ההערכה העצמית הנמוכה הרגישה רע יותר, וקבוצת ההערכה העצמית הגבוהה הרגישה טוב יותר, אבל לא בצורה משמעותית מבחינה סטטיסטית. כדי להיות בטוחים שממצאי המחקר מראים את מה שהם חושבים שהם מראים, החוקרים ביקשו מהמשתתפים לכתוב רשימה שכוללת מחשבות חיוביות ושליליות לגבי עצמם. התוצאות הראו שהמשתתפים בקבוצת ההערכה העצמית הנמוכה, הרגישו הרבה יותר טוב כאשר נתנו להם להשתמש באופן חופשי במחשבות שליליות.

נקודה למחשבה

אז מה הטעם בעזרה עצמית, אם היא עוזרת רק לאנשים שלא במיוחד צריכים אותה וגם זה בקושי? פרדוקסאלי, אבל יש לזה תשובה. החוקרים טענו שאנשים מבססים את הרגשות שלהם בנוגע לעצמם, על סמך עובדות אמיתיות וראיות מוצקות מהחיים שלהם. לצורך העניין, מישהו שלא טוב במתמטיקה, יכול להגיד לעצמו עד מחר שהוא נולד עם מחשבון ביד. זה לא יעזור.

מחשבות סותרות קוראים לזה. מסתבר שלכל אחד מאיתנו יש חדר בקרה פנימי, ולא עשו אותו באצבע והוא גם לא במיוחד סלחן. אתם יכולים להגיד לעצמכם שאתם מוכשרים, אהובים ומוצלחים, אבל קחו בחשבון שהתשובה שתשמעו ממנו תהיה 'כן, אבל' במקרה הטוב, או 'לא, אתם לא' במקרה הרע.

אבל בוא לא נכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו. לפחות עדיין לא. עזרה עצמית יכולה להיות יעילה אם משתמשים בה בצורה נכונה, בצעדים קטנים, ועם אמונות שאי אפשר לא להסכים איתן. החוקרים סייגו והוסיפו כי בהקשר של מסגרת של טיפול רחבה, חשיבה חיובית יכולה לעזור, כל עוד למנטרות יש אחיזה במציאות, או אם הן מבוססות על גורמים אמיתיים מהחיים כמו משפחה, חברים, עבודה ועוד. אם משלבים את הגישה הזאת, יש לנו מתכון אמיתי לשינוי אמיתי.