על פסימיות, פסימיים ומה שביניהם

לחלק מהאנשים הפסימיים היחס הקודר למציאות אופייני עוד מילדות. הביו-פסיכולוגים מנסים להבין במה האנשים האלה שונים מהאחרים. למשל, חוקרים מאוניברסיטת מישיגן גילו שבמוחו של הפסימיסט מצויה כמות פחותה יותר של נוירופפטידים מסוימים – מעין חלבונים עצביים, וזו הסיבה לכך שהם מגיבים בצורה רגשית יותר לבשורות או תופעות שליליות מאשר אלה שיש להם יותר נוירופפטידים.

 

לחלק מהאנשים הפסימיים היחס הקודר למציאות אופייני עוד מילדות. הביו-פסיכולוגים מנסים להבין במה האנשים האלה שונים מהאחרים. למשל, חוקרים מאוניברסיטת מישיגן גילו שבמוחו של הפסימיסט מצויה כמות פחותה יותר של נוירופפטידים מסוימים – מעין חלבונים עצביים, וזו הסיבה לכך שהם מגיבים בצורה רגשית יותר לבשורות או תופעות שליליות מאשר אלה שיש להם יותר נוירופפטידים.

אמנם, בינתיים זו רק תיאוריה, אך זה שפסימיזם הוא דרך חשיבה של האנשים האלה היא עובדה, לא ניתן לשנות אותם.

פסימי וטוב לו

מה כן אפשר לעשות? לימדו לקבל את האנשים האלה כפי שהם. הפסימיזם שלהם מעצבן אתכם? נסו להתרכז בתכונות החיוביות שלהם.

לימדו לתרגם את האמירות של הפסימיסט לשפה שלכם. הדבר שהוא קורא לו "נורא ואיום" עשוי להיתרגם בשפה שלכם ל"לא הכי נעים" או אפילו ל"נורמאלי". זה יאפשר לכם להגיב על דבריו בעוצמה אמוציונאלית פחותה יותר ולא יניח להם לקלקל את מצב הרוח שלכם.

כשמצב רוחו של הפסימיסט קודר במיוחד, פשוט הניחו לו.

על ציר הזמן

לעתים קרובות קורה גם שבגיל צעיר פלוני מלא שמחת חיים וחיוניות, ואילו בגילאי 40-50 הוא הופך לפסימיסט מושבע. אשמים בכך נסיבות החיים, יעדים שהוא לא הצליח לעמוד בהם, אנשים שלא הצדיקו את ציפיותיו.

ההערכה העצמית של האנשים האלה מלכתחילה לא גבוהה במיוחד, ואילו הכישלונות שלהם מנמיכים אותה עוד יותר. הפסימיסט ממש "מתכנת" את עצמו לכך ששום דבר לא יצלח לו ומתחיל להתייחס בסקפטיות לכל משימה.

חמור יותר שהוא עושה זאת לא רק ביחס לעצמו אלא ביחס לסובבים אותו. למשל, אימהות האומרות לילדיהן שיהיה להם מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, להתקבל ללימודים באוניברסיטה, להקים משפחה, להשיג עבודה מעניינת ומכניסה.

התחזיות האלה מפי קרוב משפחה נורא מעצבנות – מה גם שלרוב הן לא מתממשות, אך לא כדאי להתרגז ולהיעלב. מאחורי הדברים האלה מסתתר רצון לבטח אתכם מפני כישלונות, בדרך זו הפסימיסט מבטא את אהבתו אליכם.

לפעמים גם כדאי להטות אוזן לתחזיות כאלה. האופטימיסטים "נדלקים" מהר מאוד, מתחילים לבנות תוכניות לעתיד ולפנטז על כל מיני דברים. היכולת של הפסימיסט, לעומת זאת, לראות בעיני רוחו את התוצאה הפחות טובה נותנת לו אפשרות להעריך את המצב בצורה ריאלית ולהכין מעין "רצועת ביטחון".

שינוי?

חבריו וקרוביו של הפסימיסט מנסים לשנות את השקפתו ולגרום לו לראות את הדברים בצורה חיובית יותר. יש מקרים שהדבר אכן אפשרי, אך לרוב הפסימיזם כל כך השתרש אצלו שהפך לטבע שני עבורו. אין טעם לנסות לשנות אדם כזה, חבל על הזמן שלכם (במובן המסורתי של הביטוי).

קיימים גם פסימיסטים מוחצנים. הם מנסים לשתף את הסובבים אותם בבעיותיהם, לקבל מהם הבנה. לרוב הם בוחרים למטרה זו באדם שמתוך נימוס והתחשבות מסכים להקשיב להם. אך בעודו עושה זאת, לא רק שהוא ממלא את עצמו במטען שלילי, אלא גם מבזבז מצבורים גדולים של אנרגיה על משהו שאינו מעניק לו דבר בתמורה.

קרה והפכתם לאדם כזה, נסו להטות את הדיאלוג לערוץ קונסטרוקטיבי. מיד עם הישמע התלונות הראשונות, אימרו לו: "נכון, אתה לא מלקק דבש. מה אני יכול לעשות בשבילך? אני מוכן לעזור". ברוב המקרים המתלוננים לא מעוניינים לנקוף אצבע לשיפור מצבם, לכן הם ידידו לכם: "תודה, אבל שום דבר", ומוצאים לעצמם "קורבן" אחר.

אם אין באפשרותכם לנתק את הקשרים עם הבכיין, השתדלו לשקוע כמה שפחות בתוך הבעיות שלו. "כן", תגידו לו, "המצב שלך באמת לא מזהיר, אינני יודע אפילו מה לייעץ לך במקרה הזה". זה יאפשר לכם לבטא רגשי אמפטיה כלפיו, אך לא לשקוע בעצמכם בהוויה השלילית. והעיקר – לא לפתח איתו דיאלוג שלא יפתור דבר אצל איש משניכם.