פסיכותרפיה – דברו על זה

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, קרא לזה ניקוי ארובות. הוא היה הראשון שהבין לפני הרבה מאוד שנים, שהישועה תבוא מדיבורים. מאז, הפסיכותרפיה שינתה פנים וצורות, והתפתחה לזרמים וגישות שונות. אבל בכולן אפשר למצוא את המורשת של פרויד. מטפל ומטופל, שנפגשים פעם בשבוע (או יותר), בין ארבע קירות (שאם הם רק היו יכולים לדבר), ומדברים על הכל (עם או בלי ספה).

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, קרא לזה ניקוי ארובות. הוא היה הראשון שהבין לפני הרבה מאוד שנים, שהישועה תבוא מדיבורים. מאז, הפסיכותרפיה שינתה פנים וצורות, והתפתחה לזרמים וגישות שונות. אבל בכולן אפשר למצוא את המורשת של פרויד. מטפל ומטופל, שנפגשים פעם בשבוע (או יותר), בין ארבע קירות (שאם הם רק היו יכולים לדבר), ומדברים על הכל (עם או בלי ספה).

פסיכותרפיה נתפסת על פי רוב כשיטת טיפול בריאה, או לכל הפחות, לא מזיקה וזאת למרות שהיא לוקחת לא מעט זמן. טיפול בדיכאון חמור או הפרעת חרדה בדרך כלל לוקח שבועות עד חודשים. בשביל הפרעת אישיות צריך לפנות כמה שנים טובות של טיפול אינטנסיבי. אז אם את התוצאות אפשר לראות רק אחרי 40 שנה במדבר, איך אפשר לדעת אם הטיפול באמת עובד?

האמת? זה קשה יותר ממה שחושבים. רוב האנשים באמת מרגישים יותר טוב כשהם מקבלים טיפול. אבל הצלחה של טיפול תלויה בעוד כמה גורמים. למשל, בזה שהמטופל יקח חלק פעיל בטיפול, ובזה שהמטפל יהיה סביל, מכיל ולא שיפוטי.

העובדה שהולכים לטיפול, לא תמיד מספיקה. יש אנשים שירגישו טוב יותר, אפילו אם לא יקבלו טיפול בכלל. יש אנשים שיקבלו טיפול לא טוב ויפרחו, יש כאלה שיקבלו טיפול לפי הספר, אבל יקללו את הרגע בו התחילו.

גם מערכת היחסים שנוצרת בין המטפל למטופל היא אבן בוחן. בתור התחלה, היא נחשבת לכלי טיפולי, וכל מה שקורה בה, משקף את הטיפול. דבר שני, מערכת יחסים היא אישיו עבור לא מעט אנשים. גם אם הטיפול לא ממש נאה בעיני המטופל, לא תראו הרבה מטופלים שעוזבים או הולכים לבקש חוות דעת נוספת. וזה לא מאוד מפתיע. הם חוששים לפגוע ברגשותיו של המטפל, כי למרות שהוא מטפל, גם לו יש אגו, ממש כמו לכל אחד אחר. מטפל עשוי לראות ברצון לרעות בשדות זרים סימן לכישלון אישי שלו. מצידו, יש לו תמריץ להיאחז בכל מטופל כאילו היה המטופל האחרון עלי אדמות. קוראים לזה תמריץ כלכלי.

אבל, זה לא רק המטופלים שמתקשים להעיד אם הטיפול באמת עוזר, גם המטפלים עצמם הם לא תמיד השופטים הטובים ביותר לגבי ההתקדמות של המטופל. במחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Psychotherapy Research, פסיכולוגים מאוניברסיטת בריגהאם (Brigham)  נתנו למטופלים להשיב על שאלונים בנוגע לתחושות שלהם והשיפור בתפקוד. את השאלונים המלאים העבירו למטפלים. מחצית מהמטפלים קיבלו משוב רגיל, המחצית השניה קיבלה משוב מחזק, שכלל הערכה עצמית של המטופל ומידע מפורט על איך הוא רואה את המטפל. שתי קבוצות המטפלים, השוו לקבוצת ביקורת בה המטפלים לא קיבלו משוב בכלל.

החוקרים מצאו כי המשוב שיפר בצורה משמעותית את הטיפול. כשהמטפל לא קיבל משוב בכלל, המצב של 21% מהמטופלים התדרדר. אצל מטפלים שקיבלו משוב רגיל, רק  13% מהמטופלים הראו נסיגה, ובקבוצת המטפלים שזכתה למשוב מחזק, שיעור ההתדרדרות היה הנמוך ביותר ועמד על  7%. יכול להיות שהמטפלים מסתנוורים מההחלטיות שלהם להצליח, חלק מהם אפילו יראו בהתדרדרות במהלך הטיפול סימן להתקדמות, על משקל 'אין כאב, אין רווח'.

אם לשפוט לפי סקר אחר, אחד הגדולים שנערכו על פסיכותרפיה עד היום, רוב האמריקנים שניסו את זה, התאהבו. בסקר, שעסק באופן כללי בנושא בריאות הנפש, השתתפו 7,000 משתתפים. 4,100 מתוכם דיווחו כי פנו לעזרה נפשית מקצועית. רובם דיווחו שהרגישו טוב יותר בזכות טיפול, בלי קשר לעובדה שטופלו על ידי פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי. יותר משתתפים שנמצאו בטיפול ארוך דיווחו על שיפור, בהשוואה למשתתפים שהתנסו בטיפול קצר טווח.

כנראה שהשאלה שצריך לשאול היא לא רק אם אנחנו מרגישים טוב יותר, אלא אם אנחנו מקבלים את הטיפול הכי טוב שיש. אם אנחנו צריכים ניתוח ראש למשל, זה לא משנה אם אנחנו מחבבים את המנתח כל עוד הוא כשיר לבצע את ההליך. בפסיכותרפיה זה קצת אחרת, כי בכל זאת נוצרת מערכת יחסים, גם אם היא תחומה במסגרת טיפולית. ואם אתם עדיין שואלים את עצמכם שאלות, דבר אחד אפשר להגיד בביטחון. קל יותר להגיד מה זה טיפול רע, מאשר מה זה טיפול טוב. אם זה לא היה טוב בטח כבר הייתם יודעים.