זוכרים את הדמות הבלתי נשכחת שגילם ג'ק ניקולסון בקומדיה "הכי טוב שיש"? סופר מצליח עם אישיות מתוסבכת ומצבור שלם של מוזרויות: הוא שטף את ידיו ללא הפסק (בכל פעם עם סבון חדש), אכל במסעדות רק עם סכו"ם חדש שהביא מהבית,....
זוכרים את הדמות הבלתי נשכחת שגילם ג'ק ניקולסון בקומדיה "הכי טוב שיש"? סופר מצליח עם אישיות מתוסבכת ומצבור שלם של מוזרויות: הוא שטף את ידיו ללא הפסק (בכל פעם עם סבון חדש), אכל במסעדות רק עם סכו"ם חדש שהביא מהבית, נמנע ממגע פיזי כלשהו עם אנשים אחרים ונזהר שלא לדרוך על הסדקים באספלט
זוכרים את הדמות הבלתי נשכחת שגילם ג'ק ניקולסון בקומדיה "הכי טוב שיש"? סופר מצליח עם אישיות מתוסבכת ומצבור שלם של מוזרויות: הוא שטף את ידיו ללא הפסק (בכל פעם עם סבון חדש), אכל במסעדות רק עם סכו"ם חדש שהביא מהבית, נמנע ממגע פיזי כלשהו עם אנשים אחרים ונזהר שלא לדרוך על הסדקים באספלט
.
אז נכון שכצופים התגלגלנו מצחוק וייחסנו את כל המוזרויות האלה לפרי מוחו הקודח של התסריטאי (ואולי גם לכשרונו הדרמטי של ניקולסון), אך האמת היא שלמרות שהסרט, כדרכם של סרטים, הביא את המצב להקצנה, לא מעט אנשים (על פי ההערכה, בין שניים לשלושה אחוזים מהאוכלוסייה) לוקים בתופעה הזו, ואותם זה לא מצחיק כלל וכלל.
כמו תקליט שנתקע
מדובר בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, ומי שצפה ב"האוס" ובסדרות רפואיות אחרות, כבר מכיר את המונח הרפואי המקוצר המגדיר אותה – OCD. לרוב ההפרעה הזו היא נחלתם של אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, היא מפריעה לאדם כזה לתקשר עם סביבתו, אך עם זאת, בניגוד להפרעות נפשיות אחרות, לא מהווה איום על הסובבים אותו.
חיי היומיום של אדם הלוקה בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית קשים עד אין נשוא – מאחורי הפעולות הבלתי מזיקות לכאורה, ולפעמים אף משעשעות, מסתתר מתח וחרדה תמידיים ומייסרים.
בראשו של אדם כזה כאילו מתנגן תקליט שנתקע, עם אותן מחשבות מטרידות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, מבלי שיהיה להם בסיס רציונאלי ממשי. למשל, נדמה לו שכל הסביבה שלו שורצת חיידקים, הוא כל הזמן חושש לאבד דבר מה, או להשאיר גז דולק כשהוא יוצא מהבית. הוא יכול להשתגע מברז דולף או מכלי כתיבה על שולחנו שלא מסודרים בצורה סימטרית.
בעזרת הריטואלים
הצד השני של התסמונת האובססיבית-קומפולסיבית היא חזרה אינסופית על אותם ריטואלים, אשר נועדו מבחינתו למנוע את הסכנה המאיימת על שלומו ועל חייו. אדם כזה מתחיל להאמין שהכל יהיה בסדר אם לפני שהוא יוצא מהבית הוא ידקלם שלוש פעמים איזו מנטרה; שהוא יבטיח את עצמו מפני כל מיני מחלות אם ישטוף את הידיים כמה וכמה פעמים זו אחר זו וישתמש אך ורק בכלי אוכל משלו. לאחר שהוא מבצע את הריטואלים הרגילים שלו, הוא חש הקלת מה במשך זמן מסוים. 75 אחוז מהלוקים בסתמונת זו סובלים הן מהאובססיות והן מהקומפולסיות, אך יש גם מקרים שהאדם סובל רק מאובססיה, מבלי לבצע את הריטואלים הללו.
ההבדל בין המחשבות הנגרמות על ידי התסמונת האובססיבית-קומפולסיבית לבין הסכיזופרניה הוא, בין השאר, בכך שהאדם הלוקה ב– OCD מבין עד כמה המחשבות הללו הן בלתי הגיוניות ואבסורדיות. זה לא שהוא מקבל תענוג פיזי כלשהו מעצם שטיפת הידיים חמש פעמים בבוקר או מבדיקה האם הרוכסן של מכנסיו סגור כל חמש דקות – אך הוא אינו יכול להיפטר מהמחשבות האובססיביות בשום דרך אחרת. רמת החרדה אצלו גבוהה מאוד, ואילו הריטואלים הללו עוזרים לו איכשהו להגיע למצב הקלה זמני המאפשר לו לתפקד. אגב, שלא תהיה טעות, עצם העובדה שלמאן דהו יש ריטואלים מסוימים, הוא אוהב שהדברים על שולחנו יהיו מסודרים ותמיד הולך לסופר עם רשימת קניות מסודרת – כשלעצמה אינה מהווה הפרעה – אם הדבר אינו גורם לאדם הזה אי נחת
.
מתח עצום
מחשבות אובססיביות יכולות ללבוש צורה של מילים, משפטים או אפילו שורות משירים. דוגמה ידועה לכך היא, למשל, סרטו של סטנלי קובריק "הניצוץ", שם הגיבור, שוב בגילומו של ג'ק ניקולסון, בעיצומו של תהליך השיגעון מדפיס במכונת הכתיבה שוב ושוב אותו משפט: «all work and no play makes Jack a dull boy».
אדם הלוקה ב – OCD חש כל הזמן מתח בלתי נסבל – הוא מתמלא אימה נוכח המחשבות שלו וחש רגשות אשם בגללן; הוא מנסה להילחם בהן ויחד עם זאת משתדל שהסביבה שלו לא תבחין בריטואלים המגוחכים (לכאורה) שלו. יש כאלה הפוחדים שהם יגרמו נזק פיזי לסובבים אותם, יפגעו במישהו בצורה קשה. ואגב, בכל שאר המימדים התודעה שלו מתפקדת באופן רגיל לגמרי
.
שלוש היפותזות
הסיבות המדויקות להופעת ה – OCD אינן ברורות גם היום, אך את כל ההיפותזות ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וגנטיות. המצדדים בקטגוריה הראשונה מוצאים קשר בין התסמונת לבין התפקוד הפונקציונלי-אנטומי של המוח או המחסור באורגניזם של חומרים מסוימים, כגון סרוטונין ודופאמין. חלק מהחוקרים מציינים כי רוב הסובלים מתסמונת ה-OCD לקו בטראומות כלשהו בעת היוולדם, מה שמחזק לדבריהם את התאוריה הפיזיולוגית לגבי הופעת התסמונת.
אלה הדוגלים בתאוריה הפסיכולוגית טוענים כי ההפרעה קשורה למאפיינים אישיים, כגון האופי, הטראומות הפסיכולוגיות והתגובות הלא נכונות להשפעה השלילית של הסביבה. פרויד למשל סבר כי הופעת התסמונת האובססיבית קומפולסיבית קשורה למנגנוני ההגנה של הפסיכיקה: בידוד, חיסול ותגובה. הבידוד מגן על האדם מפני האימפולסים הגורמים לדאגה ודוחק אותם אל התת-מודע. החיסול נועד להילחם בהבזקי האימפולסים האלה, שהודחקו לתוך התת-מודע, ואילו התגובה מתבטאת בהופעת דפוסי התנהגות מסוימים המנוגדים לאימפולסים הללו
.
קיימות עדויות מדעיות לכך שהופעת ה – OCD קשורה למוטציות גנטיות. אלה נמצאו בקרב המשפחות שבניהן סבלו מה-OCD, בגן המעביר את הסרוטונין. כמו כן, האפשרות כי ללוקים ב – OCD יש קרובי משפחה שגם הם לוקים בתסמונת היא גבוהה יותר מאשר אצל אנשים אחרים.
הטיפול
עד לפני כ-40 שנה הפסיכיאטריה כמעט ולא התייחסה לתופעה, כי הדעה הרווחת הייתה כי פשוט אין אפשרות יעילה לטפל בה, אך בשנים האחרונות, בעקבות התפתחות המחקר בנושא, הופיעו תרופות שנועדו לטפל בתסמונת וכן נוצרו שיטות טיפול פסיכולוגיות המיוחידות לה.
